חייו של פאולוס היו בסכנה רבה, ואלוהים ציווה עליו לעזוב את דמשק לזמן מה. פאולוס יצא לערב ושם, בהיותו לבדו, נזדמנה לו אפשרות לדבר עם אלוהים ולהרהר. הוא חפץ מאוד להיות עם ישוע, לבחון את לבבו ולהעמיק את חרטתו. בתפילה ובלמידת ספרי קודש הוא הכין את עצמו לעבודה אשר נראתה לו גדולה וחשובה מדי בכדי להתמסר לה. אך הוא לא נבחר על-ידי אנשים, אלא על-ידי אלוהים, והיה עליו ללכת אל הגויים ולדרוש על אודות ישוע. בהיותו בערב לא תיקשר פאולוס עם השליחים האחרים. הוא דרש את דבר אלוהים מכל ליבו והיה נחוש להמשיך בדבר עד אשר יוודא כי נתקבלה חרטתו ונסלח חטאו. הוא לא נתן לעצמו מנוחה ברצונו לקבל הבטחה כי ישוע לא יעזבהו בדרך לכהונתו. הוא יישא בגופו ובעיניו המסונוורות מאור השמים את אותות כבודו של ישוע, והשתוקק עד מאוד לזכות גם בחסדו המושיע של המשיח. קשר הדוק נוצר בינו לבין השמים, וישוע שוחח עימו, תמך בו והעניק לו חוכמה וחסד. SRHeb 141.5