בפנייתו לאחי הכנסייה בעיר פיליפי מתאר פאולוס את תולדות חייו לפני המרתו ולאחריה. “אף על־פי שגם־לי יש לבט ח בבשר ואם־י אמר איש שיכ ל הוא לבט ח בבשר אני על אחת כמה וכמה: שאני נמול בן־שמונת ימים מבזי ישראל משבט בנימין עברי מן העברים: לתורה פרוש לקנאה ר דף את־העדה ולצדקת התורה בלי־ד פי” (אל הפיליפיים ג’:6-4). מעיד הוא על עצמו בהיותו מומר, “וגם אני חשב את־הכ ל לחסרון לעמת מעלת דעת ישוע המשיח אד ני אשר בעבורו חסרתי את־נפשי מכל־אלה ואחשבם לסחי להרויח את־המשיח ולהמצא בו: ול א תהיה־לי צדקתי מתוך התורה כי אם־באמונת המשיח הצדקה הבאה מאת האל הים באמונה” (אל הפיליפיים ג’:9,8). SRHeb 159.4
צדקתו אשר העריכה כל-כך קודם להמרתו, איבדה עתה כל ערך בעיניו. מעומק נפשו הוא השתוקק “לדעת א תו ואת־גבורת תחיתו וחברת ענוייו ולהדמות למותו: אולי אוכל להגיע לתחית המתים: ל א כאלו שהשגתי או שהשלמתי אבל ארד ף אולי אשיג כאשר גם־השיגני המשיח ישוע: אחי אינני א מר שכבר השגתי אך־אחת דברתי כי־ש כח אני את־אשר מאחרי ואשתטח אל־אשר לפני: ואל־המטרה ארד ף את־שכר הנצחון אשר הוא בקריאה של־מעלה מאת האל הים במשיח ישוע” (אל הפיליפיים ג’:14-10). SRHeb 159.5