בדומה לפולחן הקדמון של ההעברה, באופן סמלי, של חטאי העם בדמו של קורבן-חטא בקודש הארצי, חטאינו, באופן מעשי, עוברים בדמו של ישוע לקודש השמימי. באותה מידה שהטיהור הטיפוסי של המקדש הארצי מתבצע דרך הסרת החטאים המטמאים אותו, כך גם טהרת הקודש השמימי הממשית מתקיימת בהסרה או במחיקה, של החטאים הרשומים למעלה. לשם כך, כדי להחליט מי, בחרטה על חטאו ובאמונה בישוע המשיח, ראוי לגאולה, ניתן לעיין בספרי הרישום אשר בשמים. את העבודה הזו מבצע בית-משפט חוקר, והיא צריכה להיות גמורה קודם לביאתו של ישוע, אשר יגיע להביא ישועה לעמו. ובבוא העת ההיא, יביא את שכרו עמו ו”ישלם לכל איש כמעשהו’‘ (ההתגלות כ’’ב:12). כך אלה אשר לא זנחו את האור המוביל שמצאו בדברי הנבואה, הסיקו כי כאשר חלפו 2,300 ימים והגיע המועד בשנת 1844, ישוע המשיח אכן בא, אך הוא לא בא ארצה, אלא נכנס לקודש הקודשים של השמים - בו נמצא כס אלוהים - כדי להשלים את עבודת הכפרה המכינה את הופעתו השנייה. SRHeb 211.5