יצחק האמין באלוהים, אהב אותו וחונך בכל מקרה לציית לאביו. כשמותו כה קרוב הוא יכול היה לסרב לרצונו של אביו אם רק רצה. אבל אחרי חיבוקים רכים הוא התיר לאביו לקשור אותו ולעלות אותו על המזבח, מעל גזרי העץ. כשידו של האב שבה אחז בסכין נשלחה אל הבן, מלאך אלוהי, שנוכח לראות את נאמנותו של אברהם במשך כל הדרך, קרא לו משמים ואמר, “אברהם אברהם; וי אמר, הנני. וי אמר, אל-תשלח ידך אל-הנער, ואל-תעש לו, מאומה: כי עתה SRHeb 45.5
ידעתי, כי-ירא אל הים אתה, ול א חשכת את-בנך את- יחידך, ממני.” SRHeb 45.6
“נישא אברהם את-עיניו, וירא והנה-איל, אחר, נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם ויקח את-האיל, ויעלהו לע לה תחת בנו.” SRHeb 46.1
הפעם עמד אברהם בניסיון בכבוד עד תומו ופיצה בכך על חוסר אמונתו באלוהים, שהובילה אותו לנשיאת הגר לאישה. אחרי שאברהם הוכיח במעשיו את ביטחונו ואמונתו באלוהים, חזר האל על הבטחתו, “ויקרא מלאך יהוה, אל-אברהם, שנית, מן-השמים. וי אמר, בי נשבעתי נאם-יהוה: כי, יען אשר עשית את-הדבר הנה, ול א חשכת, את-בנך את-יחיךך. כי-ברך אברכך, והרבה ארבה את-זרעך ככוכבי השמים, וכחול, אשר על-שפת הים; וירש זרעך, את שער א יביו. והתברכו בזרעך, כ ל גויי הארץ, עקב, אשר שמעת בק לי.” SRHeb 46.2