(בראשית ל״ז, ל״ט, מ״א-מ״ח, שמות א’-ד’)
יוסף שמע לכל דבריו של אביו וירא את אלוהים. הוא הלך בתורת אביו יותר מכל שאר אחיו. מצוות אלה היו יקרות לו והוא אהב לציית לאלוהים בלב טהור. הוא נעצב כשראה את התנהגותם של כמה מאחיו וביקש מהם, בסבלנות ובנחת, לחיות חיים טהורים ולזנוח את מעשיהם הרעים והבזויים. אבל כך הצליח יוסף רק להסית את אחיו נגדו. סלידתו מחטא הייתה כה גדולה, עד שהוא כבר לא היה מסוגל לראות איך אחיו חוטאים נגד אלוהים. הוא סיפר לאביו את אשר הדאיג אותו, וציפה שכאביהם, יצליח להשפיע עליהם. אבל החשיפה הזאת של מעשיהם הכעיסה את אחיו וגרמה להם לזעום עליו. הם ראו עד כמה אביהם אוהב את יוסף וליבותיהם התמלאו בקנאה, שגדלה והפכה לשנאה. בסופו של דבר הם החליטו להרוג את יוסף. SRHeb 56.1
מלאך אלוהים הראה ליוסף את העתיד בחלומותיו, ואת החלומות האלה הוא נהג לספר לאחיו בתמימות, “והנה אנחנו מאלמים אלומים, בתוך השדה, והנה קמה אלומתי, וגם-נצבה; והנה תסבינה אלומותיכם, ותשתהוין לאלומתי. ויאמרו לו, אחיו, המלוך תמלוך עלינו, אם-משול תמשול בנו; ויוספו עוד שנוא אותו, על-חלומותיו ועל-דבריו.” SRHeb 56.2
“ויחלום עוד חלום אחר, ויספר אותו לאחיו; ויאמר, הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים, משתחוים לי. ויספר אל-אביו, ואל- אחיו, ויגער-בו אביו, ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת: הבוא נבוא, אני ואמך ואחיך, להשתחוות לך, ארצה. ויקנאו-בו, אחיו; ואביו, שמר את-הדבר.” SRHeb 56.3