(שמות י”ב:29 - ט”ו:19)
בני ישראל ביצעו את כל הוראותיו של אלוהים בקפדנות, וכשמלאך המוות עבר מבית מצרי אחד לבית השני הם כבר היו מוכנים לצאת לדרך, מחכים רק שהמלך העיקש ומקרוביו יאשרו להם לעזוב. SRHeb 66.1
“ויהי בחצי הלילה, ויהוה הכה כל-בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על-כסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור; וכל, בכור בהמה. ויקם פרעה לילה, הוא וכל-עבדיו וכל-מצרים, ותהי צעקה גדולה, במצרים: כי-אין בית, אשר אין-שם SRHeb 66.2
מת. ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי--גם-אתם, גם-בני ישראל; ולכו עבדו את-יהוה, כדברכם. גם-צאנכם גם-בקרכם קחו כאשר דברתם, ולכו; וברכתם, גם-אותי. ותחזק מצרים על-העם, למהר לשלחם מן-הארץ: כי אמרו, כולנו מתים. וישא העם את-בצקו, טרם יחמץ; משארותם צררת בשמלתם, על-שכמם. ובני-ישראל SRHeb 66.3
עשו, כגבר משה; וישאלו, ממצרים, כלי-כסף וכלי זהב, ושמלות. ויהוה נתן את-חן העם, בעיני מצרים--וישאלום; וינצלו, את-מצרים.” SRHeb 66.4
ארבע מאות שנה לפני המקרה הזה סיפר אלוהים לאברהם על אשר יקרה, “ויאמר לאברם, ידוע תדע כי-גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, וענו אותם--ארבע מאות, שנה. וגם את-הגוי אשר יעבדו, דן אנוכי; ואחרי-כן יצאו, ברכש גדול.”(בראשית ט”ו:13, 14). SRHeb 67.1
“ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סכותה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף. וגם-ערב רב, עלה אתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאוד.” SRHeb 67.2
בני ישראל יצאו ממצרים עם רכוש גדול שלא היה שייך לפרעה, כיוון שהם מעולם לא מכרו לו אותו. יעקוב ובניו ירדו מצרימה עם הבהמות שלהם, ושם גדל מאוד מספר צאצאיו של ישראל, ומספר בהמותיהם גדל עד מאוד גם הוא. אלוהים גזר את דינם של בכורי מצרים במגפה, ולפיכך זירזו המצרים את בני העם הנבחר לעזוב את ארצם במהרה, הם וכל רכושם עמם. SRHeb 67.3
“ויהי, בשלח פרעה את-העם, ולא-נחם אלוהים ורך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא: כי אמר אלוהים, פן-ינחם העם בראתם מלחמה--ושבו מצרימה. ויסב אל הים את-העם דרך המדבר, ים-סוף; וחמשים עלו בני-ישראל, מארץ מצרים. ויקח משה את-עצמות יוסף, עמו: כי השבע השביע את-בני ישראל, לאמר, פקוד יפקוד אלוהים אתכם, והעליתם את-עצמותי מזה אתכם.” SRHeb 67.4