כדי שלבני ישראל לא יהיו סיבות להצטער על בחירתם, ירד אלוהים אליהם בעצמו על הר סיני, וכשתפארתו ומלאכיו סביבו, הכריז על חוקיו בחגיגיות. הוא לא אפשר לאף אחד, אף לא למלאכיו, להביא את החוקים אל בני האדם, אלא עשה זאת בעצמו בפומבי. האל לא סמך על זיכרונם של בני האדם השכחנים, ולכן חקק את מצוותיו על לוחות האבן באצבעו הקדושה. בכך הוא מנע מבני האדם את האפשרות לערבב את חוקיו עם מנהגים או עם אגדות של בני עמים אחרים. SRHeb 80.1
בזכות עשרת הדיברות התקרב אלוהים עוד לבני עמו, שלעתים רחקו ממנו. הוא לא רק נתן עשר דיברות, אלא גם ציווה על משה לכתוב את הוראותיו המפורטות ואת חוקיו כדי לחזק את עשרת הדיברות, אותן חקק באצבעו הקדושה על לוחות האבן. ההוראות המיוחדות האלה היו אמורות לגרום לאדם הטועה לציית לחוקיו המוסריים של אלוהים, שאותם הפרו בני האדם לעתים כה קרובות. אם האדם היה שומר את חוקיו של אלוהים שניתנו לו לאחר שחטא בגן עדן ושאותם אחר-כך שמרו נוח ואברהם, לא היה עליו לקיים את ברית המילה. אם צאצאיו של אברהם היו שומרים על הברית שאותה סימלה ברית המילה, הם לא היו נוטים לעבודות אלילים ולא היו נאלצים לרדת למצרים. אז גם לא היה אלוהים צריך להכריז על חוקיו מהר סיני ולרשום אותו על לוחות האבן, מקיף אותם בהבטחות ובהוראות מיוחדות, שאותן מסר למשה בצורת דין ותקנונים. SRHeb 80.2