יום אחד התרחק יהושע בן-נון מקהל ישראל. הוא רצה לחשוב בשקט ולהתפלל לאלוהים בבדידות, לבקשו שהנוכחות האלוהית תלווה אותו תמיד. לפתע ראה מולו אדם רם קומה, לבוש בבגדי צבא ואוחז בחרב. יהושע הבין שאדם זה אינו שייך לצבא ישראל, אבל הוא גם לא דמה ללוחם מצבא האויב. בן-נון בירך את הלוחם לשלום בחמימות ואמר, “הלנו אתה אם-לצרינו. ויאמר לא, כי אני שר-צבא-יהוה--עתה באתי; ויפל יהושע אל-פניו ארצה, וישתחו, ויאמר לו, מה אדני מדבר אל-עבדו. ויאמר שר-צבא יהוה אל-יהושע, של-נעלך מעל רגלך, כי המקום אשר אתה עמד עליו, קדש הוא; ויעש יהושוע, כן”. SRHeb 94.5
היה זה מלאך מיוחד. היה זה ישוע המשיח בעצמו, זה שבדמות של אש בלילה ובדמות ענן ביום הובילם דרך המדבר. המקום שבו עמד יהושע התקדש בזכות נוכחותו, ולפיכך הוא ציווה על יהושע בן-נון לחלוץ את נעליו. SRHeb 94.6
אז הסביר ישוע המשיח ליהושע בן-נון מה עליהם לעשות כדי לכבוש את העיר יריחו. הוא אמר לו שעל כל הגברים המסוגלים להילחם להקיף את העיר במשך שישה ימים, וביום השביעי עליהם להקיפה שבע פעמים. SRHeb 94.7