“ויהי ביום השלישי בהית הבקר, ויהי קלת וברקים וענן כבד על-ההר, וקל שפר, חזק מאד; ויחרד כל-העם, אשר במחנה.” צבא המלאכים שליווה את התפארת האלוהית עצמה זימן את בני האדם על-ידי צלילים הדומים לצלילו של שופר, שהיה מתחזק יותר ויותר עד שהאדמה כולה רטטה. SRHeb 76.1
“ויוצא משה את-העם לקראת האלהים, מן-המחנה; ויתיצבו, בתחתית ההר. והר סיני, עשן כלו, מפני אשר ירד עליו יהוה, באש; ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל-ההר מאוד.” תפארת האל עצמה ירדה בתוך ענן מלווה בפמליית מלאכים. נראה היה שההרים סביב זוהרים כעולים באש. SRHeb 76.2
“ויהי קול השפר, הולך וחזק מאד; משה ידבר, והאלהים יעננו בקול. וירד יהוה על-הר סיני, אל-ראש ההר; ויקרא יהוה למשה אל-ראש ההר, ויעל משה. ויאמר יהוה אל-משה, רד העד בעם: פן-יהרסו אל-יהוה לראות, ונפל ממנו רב. וגם הכהנים הנגשים אל-יהוה, יתקדשו: פן-יפרץ בהם, יהוה.” SRHeb 76.3
כך, מהר סיני, הכריז האל הנשגב את חוקיו, כדי שבני-האדם יאמינו בו. הכרזת החוקים והמצוות לוותה במופעים ובהבעות כבירים של כוחותיו ושלטונו, כדי שיראו האנשים וידעו שהוא האל האמיתי והיחיד. משה לא זכה להיכנס אל תוך ענן התהילה המקיף את האל, אלא רק להתקרב אליו ולהיכנס אל האפלה הסמיכה ששררה סביבו. וכך ניצב משה בין העם לבין אלוהים. SRHeb 76.4