כשהפקידו את ישוע בידיהם של הכוהנים הלך פטרוס אחריו כדי לראות מה יעלה בגורל מורהו. אבל כשהאשימו אותו שהוא אחד מתלמידיו של ישוע, התכחש לו פטרוס כיוון שחשש לחייו. הוא הכריז שאינו מכיר את האדם הזה. את תלמידיו של ישוע זיהו לרוב בשל אופן דיבורם הטהור, ולכן פטרוס, שניסה לשכנע את המאשימים אותו, התכחש למורהו שלוש פעמים ואף נישבע תוך שימוש בקללות. ישוע, שעמד במרחק-מה ממנו, הפנה אליו את מבטו העצוב ומגנה, ואז נזכר התלמיד במילים שאמר לו ישוע בעליית הגג וגם בהבטחתו, “גם כי־יכשלו בך כלם אני לא אכשל לעולם” (הבשורה הקדושה על-פי מתי, כ”ו:33). הוא התכחש לאדוניו, והתכחש בשבועה, אבל מבטו החודר של ישוע נגע לליבו של פטרוס והציל אותו. בוכה בכי תמרורים התחרט פטרוס על אשר עשה, על מעשה החטא הנוראי שלו, וחזר בו. כחלוף זמן קצר היה פטרוס מוכן לחזק את אחיו. SRHeb 112.2