ת אמא לא נוכח באותו כינוס. כאשר הודיעו לו על התגלותו של הבורא, הוא לא האמין לדברים בענוות לב, אלא, מלא ביטחון עצמי התעקש לא להאמין עד שייגע בעצמו בידיו בפצעי המסמרים בידי הבורא ובפצע בצלעותיו, שנגרם מדקירת הרומח. כך הדגים לאחיו את חוסר אמונתו. אם הכול ידרשו את אותן הוכחות - איש לא יאמין בישוע ובתחייתו. אבל היה זה רצון האל שהתלמידים יבשרו את בשורתם לאלה שלא יכלו לראות או לשמוע את המשיח שקם לתחייה. האל לא היה מרוצה מחוסר-אמונתו של ת אמא. כשהמשיח הופיע שוב לפני תלמידיו, היה ת אמא איתם. כשראה את ישוע - האמין, אבל בכל זאת הכריז בפני כל המאמינים שלא ישוכנע עד שיחוש בידיו את ישוע. המשיח הניח לו לעשות כן ות אמא קרא, “אדוני ואלוהי שלי!” אבל ישוע נזף בו על חוסר אמונתו ואמר, “יען ראית א תי האמנת אשרי המאמינים ואינם ר אים” בשורה הקדושה על-פי יוחנן כ’:28, 29). SRHeb 123.1