הבשורה המשמחת על תחייתו של ישוע נפוצה מעיר לעיר ומכפר לכפר. היהודים שצלבו אותו חששו עכשיו לחייהם והסתירו את שנאתם לתלמידיו של ישוע. תקוותם היחידה הייתה להפיץ את דיווחם השקרי, ומי שרצה ששקר זה יהיה האמת - האמין לו. פילאטוס נרעד כששמע על התחייה. הוא לא הטיל ספק בכך שזו אמת, ומאז לא מצא מרגוע ושלווה לנפשו לעולם. למען התהילה הארצית ובגלל הפחד לאבד את שילטונו ואת חייו שלו, הוא הרג את ישוע. עכשיו כבר היה משוכנע לחלוטין שלפניו עמד לא רק אדם טהור וחף מפשע שהוא אשם במותו, אלא שהיה זה בנו של אלוהים. שנות חייו האחרונות של פילאטוס היו פתטיות ועצובות. הוא התייסר והייאוש הציף את נפשו וכיבה כל תחושת שמחה ואור. הוא מיאן להתנחם מת מוות אומלל ביותר. SRHeb 123.2