(מעשי השליחים ב׳)
כשפתח ישוע את הבנתם של תלמידיו למשמעות הנבואות הנוגעות אליו, הוא גם הבטיח להם שניתנה לו השליטה דוד בשמים ובארץ, וציווה עליהם ללכת להטיף את בשורתו לכל נפש חיה. התלמידים קיוו שישוע ירש את מקומו של המלך על כס מלכותו בירושלים, ושאלו אותו, “ויהי בהתאספם יחדו וישאלהו לאמ ר אד נינו התשיב בעת הז את את־המלכות לישראל?” (מעשי השליחים 1:6). המשיח הבהיר להם את חוסר ההבנה ואמר בתגובה, “ל א לכם לדעת העתים והזמנים אשר קבע האב בשלטנו שלו” (מעשי השליחים 1:7). התלמידים קיוו שירידתה המופלאה משמים של רוח הקודש תשפיע על היהודים, והם יקבלו את ישוע כמשיחם. המשיח נמנע מהסבר מפורט יותר מפני שידע, שכאשר רוח הקודש יבוא אליהם תהיה תודעתם מוארת יותר, והם יבינו מה היא העבודה שעליהם לעשות, וימשיכו את אשר הוא התחיל, אבל לא סיים. SRHeb 126.1
כשהתאספו בעליית הגג, התלמידים התאחדו בתפילה עם הנשים שהאמינו במשיח. ביניהם היו גם מרים, אמו של ישוע, ואחיו. הם מעולם לא האמינו באלוהותו של ישוע, אבל עכשיו, כשהיו עדים לצליבתו, לתחייתו ולעלייתו השמימה, האמינו בו אחיו כבאלוהים. מספר הנאספים היה בערך מאה ועשרים אנשים. SRHeb 126.2