מבוא

לפני חדירת החטא לגן עדן, אדם הראשון נהנה מתקשורת ישירה עם בוראו. ואולם, עקב התנתקותו מאלוהים באמצעות החטא איבדה האנושות את זכות היתר הזו. באמצעות תוכנית הגאולה נסללה דרך שבזכותה יכולים תושבי הארץ לתקשר עם השמיים. אלוהים מדבר אל בני האדם באמצעות רוח קודשו, והאור השמיימי מאיר את העולם באמצעות התגלויות הניתנות למשרתיו הנבחרים. ״מעולם לא יצאה נבואה על ?2י רצון האדם, אזל: א רוח הקדש הניעה בני אדם לדבר מטעם אלהים״ (פטר״ב, א’ 21). במהלך עשרים וחמש המאות הראשונות בתולדות האנושות, לא הייתה התגלות אלוהית כתובה. האנשים שלימדו על אלוהים הנחילו את הידע שלהם לאחרים, ומאז הוא עבר מאב לבן, מדור לדור, במהלך הדורות הבאים. ההכנה להעלאתו על הכתב החלה בימי משה. ההתגלויות שניתנו בהשראה אלוהית קובצו לספר שנכתב בהשראת רוח הקודש. מלאכה זו נמשכה לאורך שש עשרה מאות ארוכות, ממשה, ההיסטוריון שתיעד את מעשה הבריאה וכתב את התורה, ועד יוחנן, שכתב את האמיתות הנשגבות ביותר של בשורת הגאולה. מחברי כתבי הקודש מעידים שאלוהים הוא מחברם; ועם זאת, הם נכתבו ביד אדם; הסגנון השונה שבו נכתבו כתבי היד השונים מציג את מאפייניהם של הכותבים השונים. כל האמיתות שהתגלו ותועדו בכתבי הקודש נכתבו בהשראת ה'כנאמר: ״נול הכתוב נכתב ברוח אלהים (טימ״ב, ג’ 16), אך הן הובעו בשפתם של בני אנוש. האל העליון האיר את שכלם וליבם של משרתיו בעזרת רוח קודשו. הוא העניק להם חלומות, חזיונות, סמלים ודימויים; ואלה שהאמת נגלתה להם, הביעו את מחשבת אלוהים בשפת אנוש. עשרת הדיברות נאמרו מפיו של אלוהים בכבודו ובעצמו, ונחרטו באצבעו. לפיכך, הם נבעו מאלוהים, הם לא חוברו בידי בשר ודם. ואולם, כתבי הקודש המכילים אמיתות אלוהיות שהובעו בשפת אנוש, מציגים שילוב בין האלוהי לאנושי. איחוד כזה הופגן בטבעו של המשיח, שהיה בן האלוהים ובן-האדם בעת ובעונה אחת. לכן, המשפט ״הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו,״ מתייחס הן לכתבי הקודש והן למשיח (יוחנן, א’ 14).GCHeb19 9.1

כתבי הקודש, שנכתבו בדורות שונים בידי אנשים שהיו שונים מאוד זה מזה במעמדם ובמקצועם, וניחנו במתנות וביכולות שכליות ורוחניות שונות, מציגים שלל נושאים מגוונים, השונים זה מזה בסגנונם ובמהותם. המחברים השתמשו בדרכי הבעה שונות; לפעמים, אמיתה מסוימת מוצגת באופן מפורש ובולט יותר בידי מחבר אחד מאשר בידי אחר. כאשר מספר מחברים מציגים נושא מסוים ומאירים את היבטיו והקשריו השונים, הקורא הלא זהיר, שקורא את כתבי הקודש ברפרוף ומתוך דעה קדומה, עלול למצוא בהם סתירות, בעוד שהקורא הזהיר, שמתעמק בכתוב מתוך יראת כבוד ועם תובנות בהירות, מבחין באי ההתאמה המסתתרת מאחורי הסתירה לכאורה. משום שהאמת הוצגה בכתבי הקודש בידי אנשים שונים, היא מוצגת בשלל היבטיה השונים. לדוגמה, מחבר אחד מחדד היבט אחד בנושא מסוים על סמך חווייתו ותובנותיו; מחבר אחר מתמקד בהיבט אחר; וכך, כל אחד מהם מביע בהנחיית רוח הקודש את הדבר שהרשים אותו במיוחד ונצרב בתודעתו; כל אחד מהם מציג היבט אחר של האמת, אך דבריהם עולים בקנה אחד.GCHeb19 9.2

האמיתות שהתגלו למחברים השונים של כתבי הקודש מרכיבות יחדיו מכלול שלם מושלם, שהותאם כדי למלא את צרכיהם של כל בני האדם בכל נסיבות החיים. אלוהים שש למסור את האמת שלו לעולם באמצעות נציגים אנושיים; הוא, בכבודו ובעצמו, הכשירם והסמיכם למלאכה זו באמצעות רוח קודשו. הוא כיוון את מחשבת המחבר לנושא המסוים שהוא דן בו וכתב עליו. האוצר הופקד בידי כלי שרת בשר ודם, ואף על פי כן, הוא עדיין אוצר שמיימי. העדות הנמסרת דרך הלשון האנושית הלא-מושלמת, היא עדיין עדות מאת אלוהים; ילדו הצייתן והבוטח של האל רואה בה את תהילת גבורת האלוהים, השופעת חסד ואמת.GCHeb19 10.1

אלוהים מסר לנו בדברו את הידע הנחוץ לגאולתנו. עלינו לקבל את כתבי הקודש כהתגלות הסמכותית והבדוקה של רצונו. כתבי הקודש הם אבן הבוחן לאופי האנושי; הם חושפים את טיבן של התורות השונות, ובוחנים כל התנסות. ״כל הכתוב נכתב ברוח ?אלהיט, ומועיל הוא להוראה,לתוכחה, לתקון, לחנוך במעגלי צדק, למען יהיה איש האלהים משלם, ומכשר לכל מעשה טוב״ (טימ״ב, ג’ 16, 17). ועם זאת, העובדה שאלוהים גילה את רצונו לבני האדם באמצעות דברו, לא ייתרה את נוכחותה או את הדרכתה של רוח הקודש. אדרבה, מושיענו הבטיח שרוח הקודש תאיר את דבר ה’ למשרתיו, וזאת כדי שיוכלו לבאר את תורת כתבי הקודש וליישמה. מאחר שרוח קודשו של אלוהים נתנה את ההשראה לכתיבת כתבי הקודש, הוראת רוח הקודש לא תסתור לעולם את דבר ה'. רוח הקודש לא ניתנה ולא תינתן לעולם כדי לתפוס את מקומם של כתבי הקודש, שכן כתבי הקודש מכריזים מפורשות כי דבר ה’ הוא אבן הבוחן שעל פיו תיבחן כל תורה וכל התנסות. יוחנן השליח אומר: ״אזל תאמינו לכל רוח, כי אום בנוחנו את והרוחות אום מאלהים וזן, כי נביאי שקר רבים ׳יציאו לעולם״ (יוח״א, ד’ 1). הנביא ישעיהו מכריז: ״לתורה, ולתעודה; אום לא ייאמרו כדבר וזזה, אשר אץ לו שחר״ (ישעיה, ח’ 20).GCHeb19 10.2

קלון רב הומט על פועלה של רוח הקודש באמצעות תורת השקר של קבוצת אנשים, הטוענים כי ברשותם האור והתובנות של רוח הקודש, ולפיכך, אין עוד צורך בהנחיות מכתבי הקודש. אנשים כאלה נשלטים בידי רשמים המהווים, לטענתם, את קולו של אלוהים המדבר בנשמתם. אך הרוח ששולטת בהם אינה רוח קודשו של אלוהים. הסתמכות כזו על התרשמויות, תוך התעלמות מכתבי הקודש, עלולה להוביל אך ורק לבלבול, הטעייה ואובדן. היא משרתת אך ורק את מטרותיו של שר האופל. מאחר שלפועלה של רוח הקודש נודעת חשיבות עצומה לקהילת המשיח, הסתמכות על רשמים היא אחת מתחבולותיו של השטן, אשר משתמש בטעויות ובתורות שקר של קיצונים וקנאים כדי להטיל קלון על פועלה של רוח הקודש, ולגרום לחסידי ה’ לזנוח את מקור העוצמה שאדוננו בכבודו ובעצמו העניק לנו.GCHeb19 11.1

בקנה אחד עם דבר ה'ממשיכה רוח קודשו בפועלה במהלך עידן הבשורה. לאורך הדורות, כשכתבי התנ״ך והברית החדשה ניתנו למאמינים, רוח הקודש לא חדלה להרעיף תובנות על מוחם וליבם של אנשים שונים, חוץ מן ההתגלויות שתועדו בכתבי הקודש. כתבי הקודש עצמם מתארים כיצד אנשים קיבלו מרוח הקודש אזהרות, תוכחות, עצות והנחיות, בעניינים שאינם קשורים כלל לכתיבת כתבי הקודש. לדוגמה, יש בהם אזכורים על נביאים שפעלו בדורות השונים, שהטפותיהם לא תועדו. בדומה, לאחר שנקבעו ונחתמו ספרי הקודש (הקאנון), רוח הקודש המשיכה להדריך, להאיר, להזהיר ולנחם את ילדי האלוהים. ישוע הבטיח לתלמידיו: ״המנחם, רוח הקדש שהאב ישלח לכם בשמי, הוא ילטד אתכם הכל ויזכיר לכם כל נזה שאני אמרתי לכם.״ ״רוח האמת, כשיבוא, ידריך אתכם אל ?ל האמת... ואת הבאות יודיע לכם״ (יוחנן, י״ד 26; ט״ז 13). בכתבי הקודש נאמר מפורשות שהבטחות אלה לא הוגבלו לימי השליחים, אלא ניתנו לקהילת המשיח בכל הדורות. המושיע הבטיח לחסידיו: ״הנה אתכם אני כל הימים עד קץ העולם״ (מתי, כ״ח 20). שאול השליח מכריז כי המתנות וההתגלויות של רוח הקודש ניתנו לקהילה ״כדי להכשיר את הקדושים לעבודת השרות, לבמת גוף המשיח, עד כי נגיע כלנו אזל אחדות האמונה ואחדות ידיעת בן-האלהים, אזל האדם השלם, אזל שעור קומתו המלא של המשיח״ (אל האפסים, ד’ 12, 13). השליח התפלל בעבור המאמינים באפסוס: ״שאלהי א1דר!:נו ישוע המשיח, ?אבני הכבוד, יתן לכם דווח של חכמה והתגלות שתיטיבו לדעת אותו, ויאיר עיני לבבכם לדעת מהי התקוה הצפונה בקריאתה״ ומה נעלה גדלת גבורתה השופעת ?גילינו, המאמינים, כמדת פעל כהו העצום״ (האיגרת אל האפסים, א'19-17). פועלה של רוח הקודש בהארת שכלו וליבו של המאמין ובהבהרת ״עמקות האלהים״ בדברו הקדוש - זו הייתה משאת נפשו של שאול בעבור חברי הקהילה באפסוס, והברכה שהפציר באלוהים להרעיף עליהם. אחרי ההתגלות הנפלאה של רוח הקודש בחג השבועות, האיץ שמעון כיפא בעם לחזור בתשובה ולהיטבל בשם המשיח למען מחילת חטאיהם; אז, הוא אמר: ״ותקבלו את מתנת רוח הקידש; כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים, לכל אשר יקרא להם :!אדוני אלהינו״ (מעשי השליחים, ב’ 38, 39).GCHeb19 11.2

בהקשר מידי למאורעות יום הדין הגדול הבטיח ה’ באמצעות הנביא יואל להעניק התגלות מיוחדת של רוח קודשו: ״אשפוך את רוחי על כל בשה ונבאו בניכם ובנותיכם; זקניכם, הלמות יחלמון, בחוריכם, חזיינות יראו״ (יואל, ג’ 1). נבואה זו התגשמה חלקית בשפיכת רוח הקודש בחג השבועות, אך היא תתגשם במלואה בהתגלות חסד ה’ לקראת תום פועל הגאולה. העימות הגדול בין הטוב לרע ילך ויסלים, ילך ויתעצם עד קץ הימים. בכל הדורות שפך השטן את חמת זעמו על קהילת המשיח; במקביל, שפך אלוהים את חסדו ורוח קודשו על חסידיו במטרה לחזקם ולהעצימם כדי שיוכלו לגבור על שר הרוע. כששליחי המשיח נקראו לבשר את בשורת הגאולה ברחבי העולם, ולהעלותה על הכתב למען הדורות הבאים, הם ניחנו באופן מיוחד בהארה מרוח הקודש. אך עתה, כשקהילת המשיח מתקרבת למועד גאולתה הסופית פועל השטן בעוצמה רבה יותר. הוא ירד לעולם ״בחמה גדולה, בידעו כי קצרה עתו״ (ההתגלות, י״ב 12). הוא יפעל ״בכל גבורה, ניאותות ובמופתי שקה, (תסל״ב, ב’ 9). מזה ששת אלפים שנה, אבי השקר, ״המוח״ מאחורי הולכת השולל הגדולה ביותר, שהיה בעבר המלאך הרם ביותר בקרב מלאכי ה'מקדיש את כל כולו למלאכת ההונאה וההרס שלו. כל הכישורים והמיומנויות השטניים שנרכשו בערמומיות ובתחכום, כל האכזריות שהסלימה במהלך מאבקי הדורות הללו, ישמשו כדי להמיט סבל על חסידי ה’ בעימות הסופי. בשעה הרת-סכנה זו, תלמידי המשיח חייבים למסור לעולם את האזהרה על ביאת המשיח השנייה; עליהם להתכונן לעמוד לפניו בבואו כשהם ״נקיים ובלא לפי״ (פטר״ב, ג’ 14). בעת הזו, הקהילה המשיחית נזקקת למתת המיוחדת של חסד וגבורה מאת ה'לא פחות מן הקהילה בימי השליחים. באמצעות הארת רוח הקודש נגלו לעיני רוחי התמונות של העימות הממושך בין הטוב לרע. מעת לעת, זכיתי לחזות במאבקים שהתחוללו במהלך הדורות בעימות הגדול בין המשיח, שר החיים ומחולל גאולתנו, לשטן, שר הרוע ומחולל החטא, הראשון שחילל את תורת ה’ הקדושה.GCHeb19 12.1

האיבה שרוחש השטן למשיח מובעת באמצעות עושי דברו. ניתן להתחקות בתולדות האנושות אחר אותה שנאה למצוות תורת ה'אותה התנהלות של הטעייה והונאה, שבאמצעותה השקר מתחזה לאמת, חוקים מעשי ידי אדם תופסים את מקומה של חוקי תורת ה’ ואנשים מודחים לסגוד למעשי ידם במקום לבורא. מאמצי השטן להציג את אופיו של אלוהים באור כוזב, לגרום לבני האדם לטפח רעיון מוטעה על הבורא, ולפיכך לפחד ממנו ולשנוא אותו במקום לאהוב אותו; מאמציו הנחושים לבטל את תורת ה'לגרום לבני האדם לחשוב שהם פטורים מחוקיה; רדיפתו את אלה שמעזים לצאת נגד שקריו - כל הדברים האלה שבו וקרו במהלך הדורות. ניתן להתחקות אחר עקבותיהם בתולדות אבות האומה, הנביאים והשליחים, הקדושים המעונים ומתקני הדת. בעימות הגדול האחרון ישתמש השטן באותה מדיניות ובאותן תחבולות, יפגין את אותה רוח ויפעל למען אותה תכלית כמו בדורות הקודמים. כל מה שקרה יחזור על עצמו, חוץ מן המאבק המר הממשמש ובא, שיהיה עז ונורא יותר מכל מלחמה שהעולם חזה בה מעודו. הטעיותיו של השטן יהפכו מתוחכמות יותר והתקפותיו נחושות יותר. אילו היה מתאפשר לו, הוא היה מוליך שולל ״את הבחירים״ (מרקוס, י״ג 22).GCHeb19 13.1

כשרוח קודשו של אלוהים חשפה לעיני רוחי את האמיתות הנשגבות של דבר ה'ואת תמונות העבר והעתיד, התבקשתי להנחיל לזולת את הדברים שהתגלו לי - להתחקות אחר תולדות העימות בדורות הקודמים, ובמיוחד להציגו בדרך שתשפוך אור על הקרב העתידי הממשמש ובא. לשם תכלית זו, השתדלתי לבחור ולקבץ אירועים מתולדות הקהילה המשיחית באופן כזה שיתחקה אחר האמיתות הכבירות שניתנו לעולם בתקופות שונות (כדי לשמש כאבן בוחן), אשר עוררו את זעמו של השטן ואת איבת הכנסייה הכרוכה אחר הבלי העולם, ואשר אוששו בידי העדים הקדושים ש״לא אוהבו את נפשם עד מות.״ ניתן לראות ברשומות אלה אות מבשר לעימות הממשמש ובא. אם נבחן אותן לאורו של דבר ה’ ובעזרת תובנות מרוח קודשו, ייחשפו לנגד עינינו תחבולותיו של שר הרוע, והסכנות שמפניהן חייבים להישמר כל מי שיעמדו לפני האדון ״בלא ד'פי״ בעת שיבתו.GCHeb19 13.2

האירועים הכבירים שציינו את ההתקדמות שחלה בתיקון הדת במאות הקודמות, הם נחלת ההיסטוריה - הם ידועים לעולם כולו ומאוששים בידי העולם הפרוטסטנטי; הם מהווים עובדות מוצקות שלא ניתן להפריכן. הצגתי את ההיסטוריה הזו בקצרה, בקנה אחד עם היקף הספר; לנוכח קוצר היריעה המתחייב, קוצרו העובדות ככל הניתן בלי לגרוע מהבנת המסר העובר באמצעותם. בכמה מקרים, כשהיסטוריון קיבץ יחדיו כמה אירועים כדי להציג בקצרה תמונה מקיפה של הנושא, או סיכם מספר עובדות ופרטים באופן אמין ומשכנע, דבריו צוטטו בשמו. אך חוץ מאשר במקרים בודדים, המקור לא צוין, וזאת משום שהציטטות לא הובאו במטרה להציג את המחבר כבר-סמכא; הם צוטטו משום שדבריו מעניקים תקציר מידי ומשכנע של הנושא. בהצגת חוויותיהם, פועלם והשקפותיהם של מתקני הדת בימינו, נעשה לפעמים שימוש דומה בעבודותיהם שראו אור. תכלית הספר אינה להציג אמיתות חדשות על המאבקים שהתחוללו בעבר, אלא להציג עובדות ועקרונות הקשורים לאירועי העתיד הממשמשים ובאים. אך משום שכל הרשומות ההיסטוריות הללו מתעדות חלק מן העימות בין כוחות האור לכוחות האופל, הן מקבלות משמעות חדשה; באמצעותן נשפך אור על העתיד, אשר מאיר את דרכם של אלה, שבדומה למתקני הדת הקודמים, ייקראו, אפילו מתוך סיכון נכסיהם ורווחתם בעולם הזה, להעיד על ״מצוות אלהים ואמונת ישוע.״ GCHeb19 14.1

תכלית הספר היא לחשוף את אירועי העימות הגדול בין האמת לשקר; לחשוף את תחבולותיו הערמומיות של השטן ואת האמצעים והדרכים שבאמצעותם ניתן לגבור עליו; להציג פתרון הגיוני ומשביע רצון לסוגיית הרוע הכבירה; לשפוך אור על מקורו של החטא ועל הכחדתו הסופית באופן כזה שצדקו, טובו וחסדו של האל בכל מגעיו עם יצירי כפיו ייחשפו בבהירות; וכן להראות את טיבה הקדוש והנצחי של תורתו. ובעיקר, שבזכות השפעתו ייצאו נשמות מחזקתו של שר האופל ויוכלו ״להשתתף בנחלת הקןדושים באור,״ לתהילת מושיענו, שאהב אותנו ומסר את חייו בעבורנו - זו תפילתי הכנה.GCHeb19 14.2

אלן ג. וייט

הלדסברג, קל’פורנ’ה, מא’,1888.