המבול

פרק זה מבוסס על בראשית ו׳ ו-ז׳

בימי נוח רבצה על האדמה קללה כפולה בשל חטאו של אדם הראשון והרצח שביצע קין. ואולם, הדבר לא חולל שינוי גדול בטבע. אף שניכרו בו סימני ריקבון והתנוונות, האדמה הייתה עדיין פורייה, רבת יופי ועשירה בשפע מתנותיו של הקדוש ברוך הוא. ההרים היו עטורים עצים רבי הוד, ועל ענפיהם טיפסו גפנים עתירי אשכולות. הערבות רחבות הידיים, שדמו לגן ענק, עטו ירקות רעננה וליבלבו באלפי פרחים שריחם המתקתק מילא את האוויר. האדמה הניבה שפע של פרי במגוון עצום, כמעט ללא הגבלה. העצים עלו בגודלם, יופיים וממדיהם המושלמים על כל העצים המצויים בימינו. גזעיהם המשובחים היו עשויים סיבים צפופים, קשים כמעט כאבן, נצחיים כמעט כסלע. מרבצי זהב, כסף ואבנים יקרות היו בכל מקום בשפע.PP 65.1

בני האדם היו חזקים למדי; הם לא איבדו עדיין את החוסן שבו ניחנו בעבר. דורות מעטים בלבד חלפו מאז נהנה אדם הראשון מגישה חופשית לעץ החיים, ובאותה עת משך חייו של האדם עדיין נמשך מאות בשנים. לו אנשים אלה, שחיו עד גיל מופלג וניחנו ביכולות תכנון וביצוע נדירות כל כך הקדישו עצמם לשירות האל, הם היו מביאים תהילה רבה לבוראם, מאדירים את שמו ברחבי תבל ומגשימים את התכלית שלמענה העניק להם חיים. ואולם, הם נכשלו בכל התחומים הללו. חיו בקרבם נפילים רבים - אותם ענקים גיבורים בעלי שיעור קומה וכוח פיזי רב, שנודעו בשל החוכמה, הכשרון והמיומנות שלהם, שניכרו בהמצאותיהם היצירתיות, המתוחכמות והנפלאות בתחומי מלאכה חדשים. ואולם, כגודל יכולתם השכלית ומיומנותם הרבה, כך היה גודל אשמתם בהתרת כל רסן ובהתמכרותם לחטא.PP 65.2

אלוהים הרעיף על בני האדם שחיו בעולם לפני המבול שפע של מתנות נפלאות; ואולם, הם השתמשו בברכותיו כדי להאדיר את עצמם, והפכו כל ברכה לקללה בכך שהעריכו והוקירו את המתנות הללו במקום לאהוב ולהוקיר את יד ההשגחה שהעניקה אותן. הם השתמשו בזהב, בכסף, באבנים היקרות ובעץ המשובח בבניית בתיהם, ועשו כל מאמץ ליפות ולקשט את מעונם בחפצי אומנות שעשו במו ידיהם המיומנות, כדי שמעונם יעלה ביופיו על בתי רעיהם. הם ביקשו לספק אך ורק את תשוקות לבבם הגא, והתענגו על תענוגות גשמיים ומעשי רשע. הם העדיפו לשכוח את אלוהים ועד מהרה כפרו בקיומו. הם סגדו לטבע במקום לאלוהי הטבע. הם האדירו את סגולות האדם, סגדו למעשי ידיהם ולימדו את ילדיהם להשתחוות לצלמים.PP 65.3

הם הקימו מזבחות לאליליהם בשדות המוריקים ובצילם של העצים הכבירים. חורשות רחבות ידיים אלו שעציהן שמרו על עלוותם כל ימות השנה, הוקודשו לעבודת אלילים. בצמוד להן שכנו גנים יפהפיים ובהם שדרות ארוכות ומפותלות, עמוסות עצי פרי בשל מכל סוג שהוא, כולן מקושטות ומצוידות בכל דבר העשוי לענג את החושים או לספק את תשוקותיהם של בני האדם, ובכך לפתות ולהדיח אותם ליטול חלק בעבודת האלילים.PP 66.1

בני האדם הרחיקו את אלוהים ממחשבתם, ותחת זאת סגדו לפרי דמיונם. כתוצאה מכך, הם הפכו יותר ויותר מסואבים. מחבר מזמורי התהילים תיאר את השפעת עבודת האלילים על הסוגדים להם, והכריז: ״כמוהם יהיו עושיהם - כל אשר בטח בהם״ (תהילים קטו:8).PP 66.2

כיצורים חברתיים, צפייה באחרים משנה אותנו - אנחנו לומדים מאחרים ומחקים אותם; זהו חוק טבע שאנו כפופים לו. האדם אינו יכול להתעלות מעל למושגיו האנושיים המוגבלים על האמת, הטוהרה והקדושה. אך אם האדם לא יתעלה לעולם בשכלו מעל לרמה בה שורה האנושות, אם הוא לא ירומם באמצעות האמונה כדי להגות בחוכמה ובאהבה הנצחיים של ה׳ - הוא ילך מדחי לדחי.PP 66.3

עובדי האלילים האנישו את אליליהם וייחסו להם תכונות ותשוקות אנושיות, וכך עוצב אופיים בדמות האנושות החוטאת. כתוצאה מכך, טומאתם רק המשיכה לזהם אותם. ״וירא יהוה, כי רבה דעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבת לבו, רק רע כל היום״. ״ותשחת הארץ לפני האלוהים; ותמלא הארץ חמס״. הקדוש ברוך הוא העניק לבני האדם את מצוותיו בתור חוקת חיים, אך תורתו חוללה וכתוצאה מכך בוצע כל חטא שניתן להעלות על הדעת. רשעותם של בני האדם לא ידעה גבולות: הם ביצעו את מעשי הרשע שלהם בפומבי ובעזות מצח. הצדק נרמס לעפר וזעקות העשוקים עלו השמיימה.PP 66.4

חטא הפוליגמיה חדר בשלב מוקדם יותר לעולם, למורת רוחו של ה׳ ובניגוד לסדר האלוהי שנקבע מבראשית. הקדוש ברוך הוא העניק לאדם הראשון אישה אחת, ובכך הבהיר מהו הסדר האלוהי בנוגע לנישואים. ואולם, לאחר החטא הקדמון, בני האדם בחרו ללכת בשרירות ליבם ונטו אחרי תשוקותיהם השפלות; כתוצאה מכך, הרשע והפשע הלכו וגברו במהירות. חוק הנישואים חולל וזכויות הרכוש לא כובדו. כל אדם שחשק באשת רעהו או חמד לעצמו את רכוש שכנו, נטל אותם בכוח. בני האדם ששו במעשי רשעתם, ואף הפיקו הנאה רבה מנטילת חייהם של בעלי החיים. רצח בעלי החיים וצריכת בשרם הפכו את בני האדם אכזריים וצמאי דם יותר ויותר, עד אשר הם הפכו אדישים להפליא לחיי האדם.PP 66.5

העולם היה עודנו בחיתוליו אך החטא פשה בכל והשתרש עמוק כל כך, עד כי הקדוש ברוך הוא שלא יכול היה לשאת זאת עוד, הכריז: ״אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה״ והוסיף, כי לא יניח לרוחו להישאר לעד בקרב בני האדם השרויים בחטא. אם הם לא יחדלו להשחית את העולם ולזהם את אוצרותיו יקרי הערך בחטאיהם, הוא יאלץ למחות אותם מעל פני האדמה ולהשמיד את יתר מעשי ידיו, היינו את הדברים שבהם ברך אותם - הוא ימחה מעל פני האדמה את חיות השדה ואת הצמחייה העשירה שסיפקה שפע של מזון, ויהפוך את האדמה הנאה למדבר ציה.PP 67.1

מתושלח, נוח ורבים אחרים חיו בקרב הרשע וההשחתה שפשו בעולם, ופעלו רבות כדי לשמר את גחלת הידע על אודות אלוהי האמת ולהדוף את גלי הרשע וחוסר המוסריות. מאה ועשרים שנה לפני המבול, הכריז ה׳ באוזני נוח באמצעות מלאך קדוש על אודות תוכניתו וכוונתו והורה לו לבנות תיבה. נוח היה אמור לבשר לבני האדם בשעת בניית התיבה, כי אלוהים עומד להביא מבול על האדמה כדי להשמיד את הרשעים. בני האדם שיאמינו לדבריו ויתכוננו לקראת מועד זה באמצעות חזרה בתשובה ותיקון דרכיהם, יזכו למחילה ויינצלו. חנוך חלק עם בניו את הדברים שה׳ אלוהים הראה לו בחזון בנוגע למבול. מתושלח ובניו, שחיו בימי נוח ושמעו את אזהרותיו, סייעו בידו בבניית התיבה.PP 67.2

הקדוש ברוך הוא העניק לנוח הנחיות ברורות ומידות מדויקות לגבי כל פרט ופרט בבניית התיבה. החוכמה האנושית לא יכלה להמציא מבנה חזק ויציב כל כך. אלוהים הוא זה שהיה אדריכל, ונוח - הבנאי הראשי. התיבה נבנתה באותו האופן שבו בונים גוף אונייה, וזאת כדי שתצוף על פני המים. ואולם, מבחינות אחרות דמתה תיבת נוח לבית. היא הייתה בת שלוש קומות, ודלת הכניסה היחידה שלה נקבעה בצידה. האור חדר פנימה דרך הגג, ומגוון הדירות השונות עוצבו באופן כזה שהאור האיר את כולן. התיבה נבנתה מעצי הגופר, אחד ממיני הארזים העמיד בפני ריקבון במשך מאות שנים. תהליך בנייתו של מבנה עצום זה היה איטי ומייגע. בשל גודלם הרב של העצים וסוג העץ, נדרשו הבונים להשקיע עבודה רבה יותר מזו הנדרשת כיום בהכנת עצי בנייה, וזאת למרות שבני האדם באותם ימים ניחנו בכוח פיזי רב יותר מהאנשים בימינו. נעשה כל מאמץ אנושי כדי להביא את התיבה לכליל שלמות, ואולם, התיבה כשלעצמה לא הייתה יכולה לעמוד בפני המבול העז שעמד ה׳ להמטיר על הארץ. רק הקדוש ברוך הוא יכול היה לשמור על משרתיו הצפונים בתיבה בקרב מי המבול הגועשים.PP 67.3

״מתוך אמונה בנה נח תיבה להצלת ביתו, בהיותו ירא אחרי שהוזהר על דברים אשר עוד לא נראו, ובאמונתו הרשיע את העולם והיה ליורש הצדקה המיוסדת על אמונה״ (האיגרת אל העברים יא: 7). נוח השמיע את אזהרותיו באוזני כל בני האדם, ומעשיו העידו על כנות דבריו. בדרך זו אמונתו הושלמה, כלומר, היא באה לידי ביטוי מלא ונגלתה לעיני כל. נוח העניק לעולם מופת של אמונה תמימה בכל מוצא פי ה׳. הוא השקיע בבניית התיבה את כל מרצו ומשאביו. בשעה שנוח החל בבנייתה של אוניית ענק זו על היבשה, המוני בני אדם נהרו למקום מכל עבר כדי לחזות במראה המוזר ולשמוע את דבריו הנלהבים והכנים של אותו מטיף בודד. כל מכת פטיש שהונחתה על התיבה במהלך הבנייה, העידה בפני בני האדם על כנות דבריו.PP 68.1

בתחילה, נראה כי אנשים רבים שמו לב לאזהרה. ואולם, אחרי הכול, הם לא פנו לאלוהים בחרטה כנה ובתשובה מלאה, והם לא היו מוכנים לוותר על חטאיהם. במהלך הזמן שחלף עד לבואו של המבול נבחנה אמונתם, אך הם לא עמדו בניסיון. כאשר חוסר האמונה שרווח סביבם גבר והשתלט עליהם, הם חברו לבסוף למרעיהם הוותיקים ודחו אף הם את מסר האזהרה החמור. אחדים חשו נקיפות מצפון וייתכן שהיו שמים לב לאזהרה, אך הם ידעו היטב שאם יעשו זאת ילעגו להם חבריהם ויתבדחו על חשבונם, ולכן המשיכו לדבוק באותו הלך רוח וסירבו לקבל את ההזמנה שהוענקה להם בחסד ה׳. במהרה, דווקא הם הפכו ללגלגנים החצופים ביותר, משום שאין איש המרחיק לכת בחטאיו כמי שכבר שרה באור אך התנגד לרוח האלוהים - הרוח שעוררה את מצפונו והביאה אותו לידי הכרה בחטא.PP 68.2

לא כל בני הדור הזה היו עובדי אלילים, במלוא משמעותה המקובלת של המילה. רבים מהם התיימרו להיות עובדי אלוהים. הם הכריזו כי אליליהם מייצגים את האלוהות, ומסייעים לבני האדם לתפוס באופן מוחשי וברור יותר את הישות האלוהית. קבוצה זו הייתה הקבוצה הראשית שדחתה את הטפתו של נוח. בזמן ששקעו עוד ועוד בתוך עבודת האלילים הם התעוורו להוד ולגבורה האלוהית, וחדלו להכיר בקדושת האל ובמצוותיו הקבועות והקדושות. החטא שפשה בקרבם נתפס בעיניהם פחות ופחות כלא מוסרי, עד שלבסוף הם יצאו בהכרזה כי תורת אלוהים אינה תקפה עוד, וכי מתן עונש על חטא מנוגד לאופיו של האל. הם כפרו ברעיון שה׳ עתיד לשפוט ולהעניש את הארץ בשל עוונה. אילו צייתו בני הדור הזה למצוות האל, הם היו מזהים את קולו של ה׳ בדברי האזהרה שהשמיע עבדו נוח באוזניהם; אך נפשם הפכה עיוורת ואטומה כל כך בשל דחיית האור, עד כי האמינו בכל ליבם כי דברי האזהרה של נוח אינם אלא תעתוע שווא.PP 68.3

מעטים עמדו לצידם של ישרי הלבב. העולם כולו התייצב נגד הצדק האלוהי ומצוות ה׳, וראה בנוח קנאי דתי. כאשר השטן הדיח את חווה להמרות את פי ה׳, הוא אמר לה: ״לא מות ותמותון״. אנשי השם, אנשי המעלה, האנשים הדגולים וחכמי הדור הזה - כל אלה שבו וחזרו על אותו רעיון. ״איומיו של אלוהים,״ כך אמרו, ״נועדו להפחיד את בני האדם, אך הם לא יתממשו לעולם. אין לכם ממה לחשוש. אירוע בסדר גודל כזה, שיביא לחורבנו של העולם בידי הבורא וימיט עונש על כל ברואיו, לא יתרחש לעולם. תירגעו! אין מה לפחד! נוח הוא פשוט קנאי דתי מטורף״. העולם כולו השתעשע מכסילותו של אותו זקן שוגה באשליות. במקום להכניע את ליבם לה׳, המשיכו בני האדם ברשעותם ובמרים, כאילו אלוהים לא דיבר אליהם כלל באמצעות עבדו.PP 68.4

ואולם, נוח נותר איתן כסלע בתוך הסערה. מוקף בוז ולעג מכל עבר, הוא נותר נאמן לשלמותו המוסרית ולדבקותו המוחלטת בה׳. גבורה שרתה על דבריו, משום שקולו של הקדוש ברוך הוא דיבר אל בני האדם באמצעות עבדו. הקשר עם ה׳ חיזק אותו. כוחה של הגבורה הנצחית zהעצים את כוחו כאשר נשא את דבריו הנוקבים באוזני בני דורו במהלך מאה ועשרים שנה, והתריע בפניהם על אירועים שנבצרו מבינתם ונראו להם בלתי אפשריים.PP 69.1

האנשים שחיו בעולם לפני המבול סברו במשך מאות שנים כי חוקי הטבע קבועים. עונות השנה באו תמיד במועדן. עד כה לא ירד גשם מעולם; האדמה הושקתה על ידי אד שעלה ממנה, או על ידי טל. הנהרות, שלא עלו מעולם על גדותיהם, נשאו את מימיהם בבטחה אל הים. חוקי הטבע קיבעו את המים במקומם, ושמרו פן יגדשו את הנהרות ויעלו על גדותיהם. ואולם, בני האדם שסברו כך לא הכירו ביד ההשגחה שייצבה את המים בשעה שציוותה על הים: ״עד פה תבוא ולא תוסיף; ופא ישית בגאון גליך״ (איוב לח: 11).PP 69.2

עם חלוף הזמן, בטרם חל שינוי בטבע, בני האדם שלבבותיהם התחלחלו לעיתים באימה, חשו עתה מחוזקים ואיתנים יותר בעמדתם. כשם שרבים סבורים בימינו, גם הם סברו כי אלוהים אינו שולט בטבע, וכי חוקי הטבע מבוססים ואיתנים כל כך, עד שאפילו אלוהים בכבודו ובעצמו אינו מסוגל לשנותם. הם נימקו זאת בטענה שאם המסר של נוח נכון הוא, הטבע ייאלץ לחרוג ממסלולו - דבר שאינו מתקבל על הדעת. כך הם גרמו לדברי נוח להיראות בעיני העולם כתעתוע שווא - רמאות אחת גדולה. הבוז שהם רחשו לאזהרת ה׳ התבטא בכך שהם המשיכו לעשות את אותם הדברים שעשו טרם ניתנה האזהרה. הם המשיכו לחגוג, לעלוז ולהתהולל בחגיגותיהם ובמשתאותיהם; הם אכלו ושתו, נטעו ובנו, ותיכננו את צעדיהם ותוכניותיהם בהתאם לתועלת האישית שקיוו להפיק מהם בעתיד; הם הגבירו את מעשי הרשע שלהם, ובאמצעות אותו מרי גלוי נגד מצוות ה׳, הפגינו כי אינם יראים כלל מאלוהי הנצח. הם גרסו כי אם יש שמץ של אמת בדברי נוח, חכמי הדור ואנשי המעלה כבר יירדו לשורש העניין.PP 69.3

אם בני דור המבול היו לוקחים את אזהרתו של נוח ברצינות, שבים בתשובה וחדלים ממעשיהם הרעים, זעמו של ה׳ היה שוכך, כפי שאירע אחרי שאנשי נינווה שבו בתשובה. ואולם, בשל התנגדותם העיקשת להקשיב לאזהרות ששמעו מפי נביא ה׳ - כמו גם לנקיפות המצפון שלהם, מילאו בני דור המבול את סאת עוונם, ועתה הגיעה שעתם להימחות מעל פני האדמה.PP 69.4

תקופת המבחן של דור המבול עמדה להסתיים. נוח מילא בדקדקנות אחר ההוראות שה׳ העניק לו. מלאכת בניית התיבה הסתיימה במלואה בהתאם להנחיות ה׳, והתיבה צוידה במלאי של מזון בעבור בני האדם ובעלי החיים. עתה הפנה עבדו של ה׳ בפעם האחרונה את אזהרתו החמורה אל בני האדם. בתשוקתו העזה להצילם, שנמהלה ביגון בל יתואר, הפציר בבני דורו לחפש מקום מקלט כל עוד ניתן למצוא מקום כזה. ואולם, הם שבו ודחו את דבריו, ליגלגו עליו וצחקו בקולי קולות. לפתע נפלה דממה על ההמון המלגלג. בעלי חיים מכל סוג, החל בחיות הטרף האכזריות ביותר וכלה בחיות העדינות ביותר, עשו את דרכם מן ההרים והיערות אל עבר התיבה. הרעש שהקימו דמה לקולה של רוח סופה. והנה, ציפורים שהתקבצו מכל קצוות השמיים החשיכו את הרקיע במספרן העצום, ואז נכנסו אל התיבה בסדר מופתי. בעלי החיים צייתו למצוות ה׳, בשעה שבני האדם המרו את פיו. מודרכים על ידי מלאכי ה׳ נכנסו בעלי החיים ״שמם שנים... אל התבה״, ואילו בעלי החיים הטהורים נכנסו אל התיבה בקבוצות של שבעה זוגות מכל מין. העולם הביט במחזה בהשתאות, אך היו אנשים שהתבוננו בו בפחד. חכמי הדור זומנו למקום כדי להסביר את פשר האירוע החד פעמי הזה, אך לשווא. נבצר מהם לפענח את התעלומה. ואולם, בני האדם הפכו קשים ואטומים כל כך בשל דחייתם המתמדת את אורו של ה׳, עד שאפילו מחזה מרשים כל כך הטביע בהם רושם רגעי בלבד. בשעה שבני הדור הזה, שגורלם נחרץ לכליה, חזו בשמש הזורחת במלוא הדרה בשמיים ובאדמה העוטה שלל צמחים, שיופיה לא נפל בהרבה מיופיו של גן עדן, הם נמלאו שמחה ועליזות, וכך הצליחו לסלק מליבם כל חשש. ואולם, למעשה הם הביאו על עצמם את העונש על מעשי החמס שלהם; עונש שחרון אפו של ה׳ גזר עליהם עוד קודם.PP 70.1

הקדוש ברוך הוא ציווה על נוח: ״בוא אתה וכל ביתך אל התיבה: כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה״. אזהרותיו של נוח נדחו על הסף בידי העולם. ואולם, המופת של נוח והשפעתו על בני משפחתו הביאו עליהם ברכה גדולה. כגמול על מוסריותו ודבקותו בה׳, הציל הקדוש ברוך הוא את נוח עם כל בני משפחתו. איזו עדות מלאת השראה על נאמנותו של אב לבני משפחתו!PP 70.2

חסד ה׳ חדל ללמד זכות על האנושות החוטאת. חיות השדה ועופות השמיים נכנסו אל המחסה - אל תיבת נוח, והתמקמו בה. נוח ובני ביתו נכנסו אף הם לתיבה ושהו בה. אז סגר הקדוש ברוך הוא את דלת התיבה, ככתוב: ״ויסגור יהוה בעדו״. ברק אור מסנוור הבהיק בשמיים וענן הכבוד, בוהק יותר מברק, ירד מן השמיים וריחף בסמוך לדלת התיבה. דלת התיבה הגדולה והכבדה, שנבצר מן היושבים בתיבה לסוגרה, החלה לנוע בידי יד נעלמה עד לסגירתה. נוח נותר צפון בתוך התיבה. בני האדם שדחו את חסד ה׳ נותרו בחוץ, כשדלת התיבה נעולה בפניהם. מלך מלכי המלכים הוא שסגר את הדלת ואטם אותה בחותם השמיים. רק הוא לבדו יוכל לפתוח אותה. וכך, כאשר המשיח יחדל מלהפגיע בעבור החוטאים לפני שישוב לארץ בענני השמיים, שערי החסד יינעלו. חסד ה׳ לא ירסן עוד את הרשעים, והשטן יזכה בשליטה מלאה על כל בני האדם שדחו את חסד האל. הללו ינסו להשמיד את אנשי האלוהים; ואולם, כשם שנוח נסגר בתוך התיבה, כך הצדיקים יזכו לחסות תחת כנפי השכינה.PP 70.3

במשך שבעה ימים מיום כניסתו של נוח ובני ביתו לתיבה, לא נראה כל סימן לסופה הממשמשת ובאה. במהלך הימים הללו נבחנה אמונתם של נוח ומשפחתו. בעיני העולם שנותר בחוץ היו אלה ימי ניצחון. המבול שטרם הגיע חיזק את אמונתם של בני האדם בכך שדבריו של נוח היו דמיון שווא, ושהמבול לא יבוא לעולם. על אף שהם חזו במחזות מעוררי כבוד (שהרי נגד עיניהם המשתאות נכנסו בעלי החיים ועופות השמיים אל תיבת נוח, ומלאך ה׳ סגר את דלתה) הם המשיכו להשתעשע ולצחוק, ואפילו התלוצצו על גבורת ה׳ שנגלתה בקרבם. הם אספו את הקהל הרב שהתגודד סביב התיבה, ולעגו ליושביה בחמת זעם ובנועזות רבה יותר מאי פעם.PP 71.1

ואולם, ביום השמיני קדרו השמיים בעננים כבדים. אז נשמע קול רעם ולאחריו הבזיקו ברקים בשמיים. טיפות מים גדולות החלו לרדת על פני האדמה. העולם טרם חזה במראה כזה, ולבבות בני האדם נמלאו פחד. הכול תהו: ״האם ייתכן שנוח צדק והעולם באמת עומד להיחרב?״ השמים הלכו וקדרו וממטרי הגשם נעשו עזים ומהירים יותר. בעלי החיים התרוצצו על פני האדמה אחוזי אימה נוראה; יללותיהם ואנקותיהם הצורמות כמו קוננו על מר גורלם ועל גורל האדם. אז ״נבקעו כל מעיינות תהום רבה, וארובות השמים נפתחו״. פתחי השמיים נפתחו והמים זרמו מן העננים באשדים עזים. מעיינות מי התהום פרצו מעלה ומימיהם מילאו את העמקים. סילוני מים עזים פרצו מבטן האדמה בעוצמה בל תתואר, מעיפים באוויר סלעים כבירים עד לגובה של מאות קילומטרים. כאשר צנחו הסלעים מטה הם שקעו עמוק בתוך האדמה.PP 71.2

בני האדם חזו תחילה בהרס של מעשי ידיהם. הבניינים המפוארים, הגנים המטופחים והחורשות היפות שבהן הציבו את אליליהם, נשרפו על ידי ברק השמיים ושרידיהם פוזרו לכל עבר. המזבחות שעליהם הוקרבו קורבנות בני אדם נהרסו כליל, ועובדי האלילים שהתחלחלו מגבורת אלוהים חיים הבינו עתה כי חוסר המוסריות ועבודת האלילים הם שהמיטו עליהם את חורבנם.PP 71.3

ככל שכוחה של הסופה הלך וגבר, הלך והתעצם, העצים, הבניינים, הסלעים והאדמה התעופפו בעוצמה אדירה בכל הכיוונים. לא ניתן לתאר את האימה שאחזה בבני האדם ובבעלי החיים. מעל לשאון הסופה עלו זעקות השבר של האנשים שבזו לשלטון ה׳, אדון העולם. השטן, שנאלץ להישאר בקרב איתני הטבע הנאבקים ביניהם, חשש לקיומו שלו. משום שהפיק הנאה רבה משלטונו על האנושות רבת העוצמה, חפץ שבני האדם יחיו וימשיכו במעשי התועבה שלהם ובמרים נגד אדון השמיים. עתה פתח השטן את פיו בקללות ובמארות נגד ה׳, והאשים אותו באכזריות ובחוסר צדק. אנשים רבים חיקו אותו וניאצו אף הם את שמו של ה׳, ולו רק יכלו היו מדיחים אותו מכס מלכותו. אחרים, מטורפים מאימה, הושיטו ידיהם בתחינה אל עבר התיבה, מפצירים שיניחו להם להיכנס. ואולם, כל תחינותיהם היו לשווא. מצפונם של אותם אנשים שהתעורר סוף-סוף, גרם להם להיווכח כי יש אלוהים בשמיים. הם זעקו אל אלוהים בתחינה כנה, אך אזנו נותרה ערלה לתחינותיהם. בשעה נוראה זו הם הבינו שחילול מצוות ה׳ הוא שהמיט עליהם את חורבנם. ואולם, על אף שהם התוודו על חטאם מתוך פחד פן ייענשו, הם לא נמלאו חרטה אמיתית ולא חשו תיעוב כלפי הרוע. אילו בוטל גזר דינם היו שבים להתמרד נגד השמיים. וכך, כאשר יגזור אלוהים את דינו על בני האדם בטרם תיאכל האדמה באש חרון ה׳, ייווכחו הרשעים לדעת כי חטאו בתיעוב תורת ה׳ הקדושה ובחילול מצוותיה. ואולם, אפילו אז הם לא יביעו חרטה כנה יותר מן החרטה שהביעו חוטאי העולם שחרב.PP 71.4

מספר אנשים ניסו ברוב ייאושם לפרוץ אל תוך התיבה, אך המבנה האיתן עמד בפני ניסיונותיהם הנואשים. אחרים נצמדו בכוח לתיבה עד שנחשולי המים הגואים הדפו אותם אחורה, או עד שהסלעים והעצים שנסחפו בזרם המים נתקלו בהם ורופפו את אחיזתם. התיבה הגדולה והחזקה התנודדה על פני המים כאילו חישבה להישבר בידי הרוח האכזרית, והיא הוטחה מצד לצד על ידי נחשולי הגלים. קולות המצוקה של בעלי החיים הסגורים בפנים העידו על כאבם ופחדיהם. ואולם, כל עוד הומטר המבול המשיכה התיבה לנוע בבטחה בקרב איתני הטבע הגועשים. מלאכים רבי כוח הצטוו להשגיח עליה ולהבטיח את שלומה.PP 72.1

בעלי החיים שנותרו על פני האדמה ונחשפו לסערה חשו אל בני האדם, בתקווה לקבל מהם סיוע. היו אנשים שקשרו את עצמם ואת ילדיהם לגופם של בעלי חיים גדולים וחסונים, בידיעה שהללו לא בקלות יוותרו על חייהם, ויטפסו אל ראשי ההרים הגבוהים ביותר כדי להימלט מהמים הגואים. אחרים קשרו את עצמם לצמרות העצים הרמים ביותר שעל ראשי ההרים, אך העצים נעקרו מהאדמה והוטחו בעוצמה ביחד עם בני האדם הכבולים אליהם, אל עבר נחשולי הגלים הגועשים. אחד אחרי השני ננטשו המקומות שהבטיחו מחסה כלשהו. כאשר עלו המים יותר ויותר מעל פני האדמה, נסו בני האדם אל מרומי ההרים הנישאים ביותר. לעיתים נאבקו אדם וחיה זה בזה על מאחז או דריסת רגל, עד ששניהם נסחפו במים.PP 72.2

מראשי ההרים הנישאים ביותר צפו עתה בני האדם על פני אוקיינוס רחב ידיים ונטול חופים. האזהרות החמורות שנשא באוזניהם נוח, עבדו של ה׳, לא היו עוד מושא ללעג ולבוז. חוטאים אומללים אלו שדינם נחרץ ערגו עתה בכל ליבם לאותן הזדמנויות שהוחמצו משום שזילזלו בהן. הם התחננו לקבל שעת מבחן נוספת, לזכות בחסד נוסף, לשמוע אזהרה נוספת מפיו של נוח, ואולם קולו המתוק של החסד לא נשמע עוד באוזניהם. אהבתו וצדקתו של ה׳ דרשו את בלימת החטא על ידי עונש שיוטל מן השמיים. מי הנקמה סחפו את אחרון מקומות המחסה, ומנאצי ה׳ שקעו בעומק תהומות הנשייה האפלים ואבדו לעד.PP 73.1

״...השמים היו מקדם והארץ נתהותה מן המים ועל ידי המים בדבר אלוהים; ועל ידי אלה הרס העולם שהיה אז, בהשפטו במים. ואולם, השמים והארץ הנוכחיים אצורים על ידי אותו הדבר לאש, שמורים ליום הדין, לאובדן אנשי הרשע״ (השנייה לפטרוס ג: 5-7). סופה נוספת ממשמשת ובאה. האדמה תיסחף ותושמד בידי חרון אף ה׳ המכלה כל, והחטא יושמד יחד עם החוטאים. אותם חטאים שבוצעו בעולם שקדם למבול, אשר חייבו ״נקם ושילם״ מאת ה׳, מתבצעים גם בימינו. יראת ה׳ נעדרת מלבבות בני האדם ותורתו זוכה לבוז ולאדישות. גשמיותו העזה של דור המבול זהה לגשמיות המאפיינת את דורנו. המשיח אמר: ״כימי נח כןPP 73.2

יהיה בואו של בן האדם. כמו שבימים קודם למבול היו אוכלים ושותים ומתחתנים עד היום שנכנס נח לתיבה, ולא ידעו עד שבא המבול וסחף את הכל, כך יהיה גם בואו של בן האדם״ (מתי כד: 38, 39). ה׳ לא הרשיע את בני דור המבול משום שאכלו ושתו; שהרי הקדוש ברוך הוא שהעניק להם את פרי האדמה בשפע רב כל כך שהספיק למילוי כל צורכיהם. הם חטאו בכך שהשתמשו במתנות הללו מבלי להביע הכרת תודה בפני יד ההשגחה שהעניקה אותן, ובכך שהלכו והסתאבו על ידי התמכרות בלתי מרוסנת לתאוות החיך. ה׳ התיר להם להינשא; הוא ראה בעין יפה את הנישואים; מוסד הנישואים היה אחד המוסדות הראשונים שה׳ כונן; הקדוש ברוך הוא העניק מצוות מיוחדות בנוגע לנישואים, וייעד אותם להיות יפים ומקודשים; ואולם, מצוות אלו נשכחו מלב כל, קדושת הנישואים חוללה ומוסד הנישואים סולף כדי שבני האדם יוכלו לספק באמצעותו את תאוות בשרם.PP 73.3

מצב דומה שורר בימינו. בני האדם משתמשים באופן מופרז בדברים המותרים כדין. הם מתמכרים ללא כל רסן לתאוות החיך. בימינו ישנם אנשים המתיימרים להיות תלמידי המשיח, אך הם אוכלים ושותים בחברת שיכורים, בשעה ששמותיהם מתנוססים אחר כבוד ברישומי ספרי הכנסיות. הפרזה בשתיית משקאות חריפים מקהה את כוחותיו הנפשיים והרוחניים של האדם, ומובילה לחוסר יכולת לכבוש את היצר ולהתמכרות לתאוות הבשר. אנשים רבים חשים שהם אינם מחויבים מוסרית לרסן את תשוקותיהם, ולפיכך הם הולכים ומשתעבדים לתאוות הבשר. בני האדם חיים למען תענוגות החושים; הם חיים למען העולם הזה - למען תענוגות הרגע. בזבזנות ומותרות רווחים בכל חוגי החברה. בני האדם מוותרים על מוסריותם לטובת חיי מותרות וכדי להציג לראווה את כבוד עושרם. הם רצים אחרי העושר ובדרך דורסים ברגל רמה וגסה את הצדק, עושקים את העניים וממשיכים לרכוש ולמכור ״עבדים ונפש אדם״. מעשי הונאה, גניבות ומתן שוחד מתבצעים באין מפריע בצמרת השלטון, בקרב אנשי השררה ובקרב השכבות הנמוכות. העיתונות גדושה בסיפורים על מעשי רצח - פשעים המתבצעים בדם קר וללא כל סיבה. נראה שכל שריד של אנושיות נמחק. מעשי הזוועה הללו הופכים שכיחים כל כך, עד שהם כמעט אינם מעוררים בנו תגובה או מפתיעים אותנו. רוח ההפקרות שורה בקרב כל העמים, והתפרצויותיה המתרחשות מעת לעת, המזעזעות את העולם ומהלכות עליו אימה, הן רק סימנים המרמזים על האש הכבושה של התאווה וההפקרות. ברגע בו העולם יתיר כל רסן היא תצית את העולם ותמלא אותו בהרס, יגון וייאוש. תמונת העולם שקדם למבול, אשר הוענקה לנו בהשראת ה׳, היא תמונה נאמנה למצב העתיד לשרור בעולם, מצב שהחברה המודרנית מחישה את בואו במהירות רבה. אפילו עתה, במאה הנוכחית, במדינות המתיימרות להיות נוצריות, מתבצעים פשעים אפלים ונוראים כמו אלו שבוצעו בידי חוטאי העולם הקדום והביאו לחורבנו.PP 73.4

הקדוש ברוך הוא שלח את נוח לפני המבול כדי להזהיר את העולם, לעורר את לבבות בני האדם לתשובה ולאפשר להם להימלט מן האבדון הממשמש ובא. עתה, כשביאת המשיח השנייה ממשמשת ובאה, הקדוש ברוך הוא שולח את משרתיו כדי להזהיר את העולם להתכונן לקראת האירוע הגדול. רבבות בני אדם חיים בחטא, בחילול תורת ה׳. עתה, ה׳ אלוהים קורא להם בחסדו לציית למצוות התורה הקדושות. מחילת ה׳ מוצעת לכל האנשים שיחדלו מחטאיהם, ישובו בתשובה כנה לאלוהים ויאמינו במשיח. ואולם, רבים חשים כי הוויתור על החטא כרוך בקורבן גדול מדי. משום שהם אינם חיים על פי מצוותיו הטהורות והתמימות של אדון העולם המולך בצדק, הם דוחים את אזהרותיו ומתכחשים לסמכות תורתו.PP 74.1

בקרב האוכלוסייה הרבה שאיכלסה את העולם לפני המבול, רק שמונה נפשות האמינו בדברי אלוהים ששמעו מפי נוח וצייתו להם. במשך מאה ועשרים שנה הזהיר מטיף הצדקה הזה את העולם מפני המבול הממשמש ובא, אך בני האדם בזו לדבריו ודחו אותם. כך יהיה גם בימינו. בטרם יבוא ה׳, המחוקק העליון, כדי להעניש את החוטאים הממרים את פיו, הם יוזהרו וייקראו להתחרט על מעשיהם, לשוב בתשובה ולדבוק באלוהים. ואולם, מרבית האזהרות הללו יפלו על אוזניים ערלות. שמעון פטרוס השליח אומר: ״באחרית הימים יבואו לצים המתהלכים לפי מאוויהם האישיים ויתלוצצו לאמור: ׳איפה בואו המובטח? הרי מאז שמתו האבות הכל ממשיך כמו שהיה מראשית הבריאה!״׳ (האיגרת השנייה לפטרוס ג: 3, 4). האם איננו שומעים את אותן המילים בדיוק, לא רק מפיהם של הכופרים בה׳ בריש גלי אלא מפיהם של מטיפים רבים הדורשים מעל בימת המטיף בכל רחבי ארצנו? ״אין שום סיבה לחשוש,״ הם זועקים. ״לפני שהמשיח יבוא, כל העולם כולו אמור להיוושע, ומלכות הצדק אמורה למשול בו במשך אלף שנים. הסירו חשש מליבכם! הכול ממשיך כפי שהיה מבראשית. אל תדאגו כלל בנוגע לדברים הנלהבים ששמעתם מפיהם של אותם זורעי בהלה״. אולם, דוקטרינת אלף השנים הזו אינה עולה בקנה אחד עם תורת המשיח ושליחיו. ישוע העלה שאלה חשובה: ״כאשר יבוא בן האדם, הימצא את האמונה עלי אדמות?״ (לוקס יח:8). כאמור, המשיח הכריז כי בשעת ביאתו השנייה ישרור בעולם מצב שידמה לזה ששרר בימי נוח. שאול השליח מזהיר כי הרשע ילך ויגבר ככל שקץ העיתים יתקרב אלינו. ככתוב: ״הרוח אומרת בפרוש, שברבות הימים יסטו אנשים מן האמונה ויפנו לרוחות מטעות ולתורות של שדים״ (הראשונה אל טימותיאוס ד:1). עוד הוא טוען: ״וזאת דע לך: באחרית הימים יבואו זמנים קשים״ (השנייה אל טימותיאוס ג:1). לאחר מכן הוא מעניק רשימת חטאים מחרידים, שיתבצעו בידי אנשים הנראים לכאורה כיראי שמיים.PP 74.2

כאשר שעת המבחן עמדה להסתיים התמכרו בני דור המבול לחגיגות, לשעשועים, לריגושים ולהנאות. בעלי השררה היו נחושים בדעתם לגרום לבני העם להמשיך לעלוז, להתהולל ולהתמכר להנאותיהם, פן יבחינו באזהרה החמורה האחרונה. האם איננו רואים את אותו הדבר מתרחש ברגעים אלה לנגד עיננו? בשעה שמשרתי ה׳ מזהירים את העולם בפני הקץ הממשמש ובא, העולם שקוע בהנאותיו ועוסק ברדיפה אחר תענוגות נוספים. בני האדם חיים על סף ריגוש גבוה, הגורם להם להיות אדישים לאלוהים, ומונע מהם להתרשם מן האמת האלוהית, שרק היא תציל אותם מן החורבן הממשמש ובא.PP 75.1

הוגי הדעות וחכמי דור המבול הכריזו כי לא ייתכן שהעולם ייחרב על ידי מים. אנשי המדע בימינו עושים כל מאמץ כדי להוכיח שהעולם לא יוכל להישמד באש, משום שהדבר מנוגד לחוקי הטבע. ואולם, הבורא, אלוהי הטבע, אשר כונן את חוקיו ומושל בהם, יכול להשתמש במעשי ידיו כרצונו לשירות מטרותיו.PP 75.2

כאשר אנשי המעלה וחכמי דור המבול הוכיחו לשביעות רצונם המלאה של בני דורם, כי לא ייתכן שהעולם יושמד על ידי מים, וכאשר חששותיהם התפוגגו והכול ראו בנבואת נוח תעתוע שווא ובו עצמו פנאט דתי - אז הגיעה עת ״הנקם ושילם״ של ה׳. אז ״נבקעו כל מעיינות תהום רבה, וארובות השמים, נפתחו״ ואותם לגלגנים הוצפו במי המבול. למרות חוכמתם הרציונלית שבה דגלו והתגאו כל כך, גילו בני האדם מאוחר מדי כי תבונתם לא הייתה אלא סכלות, וכי ה׳, המחוקק העליון, כביר יותר מכל חוקי הטבע, וכי בהיותו כל יכול הוא מוצא תמיד דרך לביצוע מטרותיו. ״וכמו שהיה בימי נח כן יהיה גם בימי בן האדם... כך יהיה ביום שיתגלה בן האדם״ (לוקס יז: 26-30). ״יום יהוה כגנב יבוא. אז השמים בשאון יחלפו והיסודות יבערו ויתפרקו, והארץ והמעשים אשר עליה״ (השנייה לפטרוס ג:10). כאשר מסקנותיהם ההגיוניות והמחוכמות של בני האדם יגרשו מליבם כל חשש מפני דין ה׳; כאשר הפילוסופים ואנשי הדת יצביעו על תקופות ארוכות של שלום ושגשוג והעולם ימשיך לשקוע בענייניו ובתענוגותיו, ימשיך לנטוע, לבנות, לבלות, לחגוג, לדחות את אזהרותיו של ה׳ וללעוג לשליחיו - אז תבוא על בני האדם שואה פתאומית שממנה לא יצליחו להימלט (האיגרת הראשונה אל התסלוניקים ה:3).PP 75.3