Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents
אבות האומה ונביאי ישראל - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    ליל המאבק

    פרק זה מבוסס על בראשית לב׳ עד לג׳

    למרות שיעקב עזב את פדן-ארם מתוך ציות לצו האלוהי, מסעו לא היה נטול חששות, שאותם שיחזר במוחו מחדש, מן הדרך שבה צעד כפליט עשרים שנים קודם לכן. החטא שחטא בהונאת אביו עמד תמיד נגד עיניו. הוא ידע היטב כי גלותו הממושכת הייתה תוצאה ישירה של חטא זה, והוא הגה בכך יומם וליל. נקיפות המצפון שייסרוהו, הפכו את מסעו לעגום במיוחד. כאשר נגלה לפניו האופק של הרי מולדתו, נגע הדבר בעומק ליבו של אבי האומה. העבר התחייה לפניו במלוא עוזו. לזיכרון אותו חטא נלוו המחשבה על טובו וחסדו של אלוהים כלפיו וזכר ההבטחות בדבר סיוע והכוונה אלוהית. האם לא צריך נלוו כשהלך וקרב ליעד מסעו, המחשבה על עשיו עוררה בו תחושות מבשרות רע. לאחר בריחת יעקב, עשיו ראה בעצמו יורש יחיד של נכסי אביהם. החדשות על שיבת יעקב עוררו בו חשש כי יעקב בא לתבוע את זכותו על הירושה. עתה היה לאל ידו של עשיו לפגוע קשות באחיו, אילו חפץ לעשות זאת. הוא עלול היה לנקוט אלימות כלפיו, לא רק מתוך תחושת נקמה, אלא כדי להבטיח לעצמו באין מפריע את העושר, שמזה זמן רב ראה בו כשייך לו.PP 147.1

    פעם נוספת העניק הקדוש ברוך-הוא ליעקב אות להוכחת השגחתו עליו. כאשר יעקב נסע דרומה מהר גלעד, פסעו שני מחנות של מלאכי ה׳ לפני ואחרי מחנהו, כדי לגונן עליו ועל אנשיו. יעקב נזכר בחזון שראה בבית-אל לפני זמן רב כל כך, ועתה הוקל לליבו הכבד, שכן נוכח לדעת כי מלאכי ה׳, שהפיחו תקווה בליבו ואזרו אותו באומץ כאשר ברח מכנען, הופקדו לשמור עליו בשעת שיבתו. הוא אמר: ״מחנה אלוהים זה; ויקרא שם-המקום ההוא, מחנים,״ היינו שני מחנות, או שתי צבאות.PP 147.2

    אולם, יעקב חש כי עליו לעשות מעשה כדי להבטיח את שלומו. לפיכך, הוא שיגר אל אחיו שליחים עם מסר של פיוס ושלום. הוא הורה להם לדבר אל עשיו בשמו, ושם בפיהם את המילים המדויקות שיאמרו לו. טרם נולדו שני האחים, ניבא מלאך ה׳ כי הבכור יעבוד את הצעיר. מחשש פן זיכרון הנבואה יעורר בליבו של עשיו מרירות, יעקב אמר לעבדיו כי הוא שולח אותם ״לאדוני לעשו״, וכאשר יבואו לפניו, עליהם לומר לו כי הם שליחיו של ״עבדך יעקב״. כוי להסיר את החשש כי הוא שב ארצה כנווד חסר כל כוי לתבוע את זכאותו על ירושת אביהם, הקפיד יעקב להצהיר במסר לאחיו: ״ויהי-לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה; ואשלחה להגיד לאדוני, למצוא-חן בעיניך.״PP 147.3

    ואולם, השליחים שבו עם הבשורה כי עשיו הולך לקראת מחנה יעקב, מלווה בארבע מאות איש. השליחים לא נשאו עימם שום תשובה למסר הידידות של יעקב. נראה שעשיו יצא לקראתו כדי לנקום. תחושת אימה אחזה במחנה. ״ויירא יעקב מאד, ויצר לו.״ נבצר ממנו לשוב על עקבותיו, והוא חשש להתקדם. אנשי מחנהו לא היו חמושים ולא מוכנים כלל לקראת מפגש עוין. לפיכך, הוא חילק את מחנהו לשתי קבוצות, כדי שאם תותקף אחת מהן, לאחרת תהיה הזדמנות להימלט. הוא שלח לעשיו מנחה נדיבה מקרב עדריו הרבים, וצרף אליה מסר של ידידות. הוא עשה כל דבר שהיה לאל ידו כדי לכפר על העוול שעשה לאחיו, ולמנוע את הסכנה המאיימת. ואז, בענווה וחרטה, עתר להגנת ה׳: ״יהוה האומר אלי, שוב לארצך ולמולדתך - ואיטיבה עמך. קטונתי מכל החסדים, ומכל-האמת, אשר עשית, את-עבדך: כי במקלי, עברתי את-הירדן הזה, ועתה הייתי, לשני מחנות. הצילני נא מיד אחי, מיד עשו: כי-ירא אנוכי אותו - פן-יבוא והכני, אם על-בנים.״PP 148.1

    בהגיעם לנחל יבוק, שלח יעקב עם רדת הלילה את משפחתו דרך מעבר יבוק אל העבר השני של הנחל, בשעה שהוא עצמו נותר לבדו מאחור. הוא החליט לבלות את הלילה בתפילה, וחפץ לשהות לבדו בנוכחות השכינה. הקדוש ברוך- הוא יכול לרכך את ליבו של עשיו. אבי האומה תלה את תקוותו היחידה בה׳.PP 148.2

    האזור בו נותר יעקב לבדו היה הררי ושומם, ושימש מקום מארב לחיות טרף ומסתור לשודדים ורוצחים. בודד וחסר הגנה, השתחווה יעקב לה׳ אפיים ארצה במצוקה רבה. זו הייתה שעת חצות. יקיריו, שבגללם הוקיר את החיים, היו רחוקים ממנו, חשופים לסכנה ולמוות. המחשבה המרה מכול הייתה שחטאו שלו הוא שהמיט סכנה על בני משפחתו החפים מפשע. בדמעות כנות וזעקות מרות שטח יעקב את תפילתו לפני ה׳. לפתע נחה עליו יד חזקה ולפתה אותו. הוא נאבק כדי להשתחרר מלפיתת התוקף. בחשכת הליל, התגוששו השניים במטרה לגבור זה על זה. אף מילה לא הוחלפה ביניהם, אך יעקב נאבק בכל כוחו ולא הרפה לרגע. בשעה שנאבק כך על חייו, העיקה תחושת אשמה על נשמתו; חטאיו עמדו נגד עיניו כדי לנתק אותו מאלוהים. ואולם, בצר לו, הוא נזכר בהבטחות ה׳ וליבו יצא בתחינה לחסדו. המאבק נמשך כמעט עד עלות השחר. אז הניח הזר את אצבעו על ירך יעקב, הירך נקעה, ויעקב הפך מייד לנכה. אבי האומה הבחין עתה בטיבו של האויב. הוא נוכח לדעת כי הוא נאבק עם מלאך ה׳. בשל כך לא צלחו מאמציו וכוחותיו - שהיו כמעט על טבעיים, לנצח במאבק. היה זה המשיח, ״מלאך הברית״, אשר גילה את עצמו ליעקב. אבי האומה היה עתה נכה וסבל מכאבים עזים, אך הוא לא הרפה את אחיזתו. שבור ומלא חרטה, הוא ״בכה ויתחנן־לו״ (הושע יב:4) ועתר לברכה. הוא היה סמוך ובטוח כי חטאו נסלח. לא היה די בכאב פיזי כדי להסיט את מחשבתו ממטרתו. נחישותו הלכה וגברה, ואמונתו התחזקה מרגע לרגע, עד לרגע האחרון במאבק. מלאך ה׳ ניסה להיחלץ מאחיזתו; הוא הפציר ביעקב: ״שלחני, כי עלה השחר.״ אך יעקב השיב: ״לא אשלחך, כי אם- ברכתני.״ אילו נהג כך מתוך העזה יהירה וחצופה, היה מושמד ללא דיחוי; אולם, ביטחונו היה כביטחון של אדם המודה בהיותו נקלה וחסר ערך, ועם זאת, בוטח בנאמנותו של אלוהים נוצר הברית.PP 148.3

    יעקב ״באונו, שרה את־אלוהים.״ (הושע יב:4). באמצעות ענווה, חרטה וכניעה, שרה בן תמותה חוטא ותועה זה עם מלך מלכי השמיים. הוא הידק את אחיזתו הרופפת בהבטחות ה׳, וליבו הרחום של אלוהי האהבה האינסופית לא יכול היה להשיב ריקם את הפצרות החוטא.PP 149.1

    הטעות שעשה יעקב, היינו, חטאו בהשגת זכות הבכורה במרמה, עמדה עתה בברור נגד עיניו. הוא לא בטח בהבטחות ה׳, אלא ביקש לחולל בכוחות עצמו את אשר האלוהים היה מגשים בעיתו ובדרכו שלו. כראיה למחילת ה׳, שונה שמו מן השם יעקב, שהזכיר את חטאו, לשם המנציח את ניצחונו: ״לא יעקב [שמשמעו, תופס/חומס מקום בתחבולה] יאמר עוד שמך״ אמר מלאך ה׳, ״כי, אם־ישראל: כי־ שרית עם־אלוהים ועם־אנשים, ותוכל.״PP 149.2

    יעקב קיבל את הברכה שאליה ערגה נפשו. חטא ההונאה שביצע נמחל לו. תקופת המשבר בחייו חלפה ונותרה מאחור. ספקות, מבוכות וחרטה העיקו עליו ומיררו את חייו, אך עתה הכל השתנה. שלוות הפיוס עם האל הייתה מתוקה מאין כמוה! יעקב לא חשש עוד מן המפגש עם אחיו־אלוהים אשר מחל על חטאו, יכול להשפיע גם על לבו של עשיו אחיו ולגרום לו לקבל את חרטתו הכנועה.PP 149.3

    בשעה שיעקב נאבק עם מלאך ה׳, נשלח מלאך אחר אל עשיו. בחלומו, חזה עשיו ביעקב הגולה זה עשרים שנה מבית אביו; הוא היה עד ליגונו הרב עם היוודע לו על מות אימו; הוא ראה אותו מוקף בצבאות ה׳. עשיו סיפר לאנשיו על חלומו, והורה להם לא לפגוע ביעקב, שכן אלוהי אביו היה עימו.PP 149.4

    מחנה עשיו ומחנה יעקב קרבו לבסוף זה לזה, כשעשיו, שליט המדבר, מוביל את לוחמיו, ויעקב פוסע בראש נשותיו וילדיו, מלווה בשפחותיו ורועיו, ואחריהם טורים ארוכים של עדרי צאן ובקר. נשען על מטהו, צעד אבי האומה קדימה לעבר קבוצת הלוחמים. הוא היה חלש וצולע מן המאבק שנטל בו חלק זה מכבר, ולכן פסע באיטיות ובכאב, בעודו עוצר מדי צעד וצעד; אולם, שמחה ושלווה האירו את ארשת פניו.PP 149.5

    בראותו את אחיו הנכה והסובל, ״וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפל על-צווארו וישקהו; ויבכו.״ כאשר חזו חייליו של עשיו במחזה, הדבר נגע אפילו לליבם של הלוחמים הקשוחים ביותר. למרות שסיפר להם על חלומו, הם לא יכלו להסביר את השינוי שחל במצביאם. על אף שראו את נכותו של אבי האומה, לא שיערו לעצמם כי חולשתו הפכה מקור לעוצמתו.PP 150.1

    בליל הייסורים והמאבק שליד היבוק, כשמותו נראה קרוב כל כך, למד יעקב עד כמה חסרת ערך היא עזרת בשר ודם, ועד כמה רעוע הוא הביטחון בכוח האנושי. הוא ראה כי עזרו היחיד חייב לבוא מאת ה׳, שנגדו חטא באופן חמור כל כך. חסר אונים ונקלה, התחנן יעקב לקבל את הבטחת החסד האלוהי לחוטא השב בתשובה. הבטחה זו הייתה ביטחונו בכך שאלוהים ימחל לו ויקבל אותו. השמיים והארץ עשויים לחדול מלהתקיים לפני שדבר ה׳ יכזיב; רעיון זה הוא שעודד אותו ועזר לו במהלך המאבק הנורא.PP 150.2

    ניסיונו של יעקב בליל המאבק והייסורים מסמל את המבחן שאנשי ה׳ יהיו חייבים לעבור לפני ביאת המשיח השנייה. הנביא ירמיהו, שצפה בחזון מאת ה׳ בהתרחשויות העתיד עד לימנו אנו, אמר: ״קול חרדה שמענו - פחד, ואין שלום״. ונהפכו כל-פנים, לידקון. הוי, כי גדול היום ההוא מאין כמוהו; ועת-צרה היא ליעקב, וממנה יושע.״ (ירמיהו ל:5-7).PP 150.3

    בשעה שהמשיח יחדל לכהן כמתווך למען בני האדם וללמד זכות עליהם,PP 150.4

    אז תחל שעת הצרה הזו. אז ייחרץ דינה של כל נשמה ונשמה, ולא יימצא עוד דם מכפר כדי להיטהר מן החטא. כאשר ישוע המשיח יעזוב את מקומו לימין האלוהים, ויחדל להפגיע בעבור האדם לפני הקדוש ברוך-הוא, אז תישמע ההכרזה החמורה: ״המעול - שיוסיף לעשות עול; הטמא - שיטמא עוד; הצדיק - שיצדק עוד; הקדוש - שיתקדש עוד.״ (התגלות כב:11). אז תינטל מן העולם רוח האיפוק של ה׳. כשם שיעקב היה נתון בסכנת מוות עקב איומו של אחיו הזועם, כך יימצאו אנשי האלוהים בסכנה מצד הרשעים החפצים להשמידם. כשם שאבי האומה נאבק כל הלילה כדי שה׳ יציל אותו מידו של עשיו, כך יזעקו הצדיקים יומם וליל אל הקדוש ברוך-הוא כדי שיצילם מן האויבים הסובבים אותם.PP 150.5

    השטן האשים את יעקב לפני מלאכי ה׳, ותבע את זכותו להשמידו בשל חטאו; הוא עורר בעשיו את הרצון לצאת נגד יעקב; במהלך ליל המאבק הארוך של אבי האומה עשה השטן כל מאמץ כדי לעורר ולחזק בו את תחושת האשמה שלו, במטרה לייאש אותו ולשבור את ביטחונו באלוהים. כאשר יעקב אחז ברוב מצוקתו במלאך ה׳ ולא הרפה, ואף עתר לה׳ בדמעות, מלאך ה׳ הזכיר אף הוא לפניו את חטאו כדי לבחון את אמונתו, והתאמץ להתחמק מאחיזתו ולהימלט. אולם, יעקב לא הסכים שמלאך ה׳ ישיב את פניו ריקם. הוא למד כי אלוהים הוא רחום וחנון, והוא הטיל את עצמו ביד רחמיו. הוא הצביע על חרטתו, והפציר במלאך ה׳ להושיעו. בשעה שסקר את חייו, הגיע כמעט לסף ייאוש; אך הוא אחז בחוזקה במלאך ה׳, ובזעקות כנות ומרות עתר והפציר בו עד שגבר עליו.PP 150.6

    אנשי האלוהים יתנסו בחוויה דומה במאבקם האחרון עם כוחות הרוע. הקדוש ברוך-הוא יבחן את אמונתם, התמדתם וביטחונם בכוחו להושיעם. השטן ישתדל לזרוע פחד בליבם כאשר יגרום להם לחשוב כי הם אבודים, וכי חטאיהם חמורים מדי מכדי שתיתכן מחילה עליהם. תחושה קשה בנוגע למגרעותיהם תשתלט עליהם, ובשעה שהם יסקרו את חייהם, ילכו תקוותיהם וידעכו. אולם, כאשר הם יזכרו בגדולת חסד ה׳ ובחרטתם הכנה, הם יטענו לזכותם את הבטחות ה׳, אשר התגשמו באמצעות המשיח בעבור החוטאים חסרי הישע ששבו בתשובה. כאשר תפילותיהם לא תיענינה מייד, אמונתם לא תיחלש. הם יאחזו בחוזקה בגבורת ה׳, כשם שיעקב אחז במלאך ה׳, ונשמתם תאמר: ״לא אשלחך, כי אם־ברכתני.״PP 151.1

    אילולא התחרט יעקב קודם לכן על חטאו, על כי השיג את זכות הבכורה במרמה, הקדוש ברוך־הוא לא יכול היה לשמוע את תפילתו ולהגן על חייו ברוב חסדו. ולכן, אם בשעת צרה יופיעו לנגד עיניהם של אנשי האלוהים חטאים שעליהם לא התוודו, יכריע אותם הדבר בזמן שהם מתייסרים ברגשי פחד וחרדה. הייאוש יגדע את אמונתם, ולא ייוותר בהם שמץ של ביטחון לעתור בפני ה׳ כדי שיצילם. אך אם תפעם בקרבם תחושה עזה על נקלותם, לא יצוצו עוד חטאים נסתרים. שכן, חטאיהם נמחו לחלוטין באמצעות דמו המכפר של המשיח, וייבצר מהם להיזכר בהם.PP 151.2

    השטן גורם לאנשים רבים להאמין כי אלוהים יתעלם מחוסר נאמנותם בעניינים הפעוטים של החיים; אך בטיפולו ביעקב, מוכיח ה׳ כי הוא אינו יכול בשום אופן להרשות את הרוע. כל האנשים המתאמצים להסתיר או לתרץ את חטאיהם, מניחים לרשימת החטאים הללו )שטרם התוודו, התחרטו וקיבלו מחילה עליהם) להישאר חרוטה בספרי השמיים; אנשים אלה יוכרעו בידי השטן. ככל שמקצועם ומעמדם רם ומכובד יותר, כך תהיה דרכם רעה יותר בעיני האלוהים, וכך יוכתר ניצחונו של השטן.PP 151.3

    ואולם, קורותיו של יעקב מהווים עדות והבטחה לכך שאלוהים לא יוותר על בני האדם שהודחו לחטא, אך שבו אליו בחרטה כנה. באמצעות כניעה לה׳ ומתן אמון בו, השיג יעקב את מה שלא עלה בידו להשיג בכוחות עצמו במהלך המאבק. כך לימד אלוהים את עבדו כי רק גבורת ה׳ וחסדו ירעיפו עליו את הברכה שאליה ערג. כך יקרה גם לבני האדם באחרית הימים. כשסכנות יקיפו אותם מכל עבר וייאוש ישתלט על נשמתם, הם יהיו חייבים להסתמך אך ורק על הזכויות הטמונות בכפרת המשיח. איננו יכולים לעשות דבר בכוחות עצמנו. משום שאנו חסרי ישע וחסרי ערך, עלינו לשים מבטחנו במעלותיו של המושיע הצלוב שקם לתחייה. איש לא יאבד כל עוד יעשה זאת. רשימת חטאינו הארוכה והאפלה עומדת תמיד נגד עיניו של הבורא. הרשימה שלמה ומלאה - אף אחת מן העבירות שלנו לא נשכחה. אך אלוהים שהקשיב לזעקות עבדיו בימי קדם, ישמע את תפילת האמונה שלנו וימחל לנו על עוונותינו. הוא הבטיח, והוא יקיים את דיברתו.PP 151.4

    ידו של יעקב הייתה על העליונה, משום שהיה נחוש בדעתו והתעקש לנצח. הוא למד מניסיונו על כוחה של תפילת תחנונים. עלינו ללמוד עתה את הלקח הזה על כוחה של תפילה מנצחת ושל אמונה איתנה. הניצחונות הכבירים ביותר של קהילת המשיח או של המאמין המשיחי, אינם אלה המושגים באמצעות כשרון, חינוך, עושר או חסדי הזולת. הניצחונות הגדולים ביותר מושגים במפגש אישי עם ה׳ בלשכתו של מלך המלכים, כאשר ידה של האמונה הכנה והאיתנה אוחזת בחוזקה בזרוע הגבורה.PP 152.1

    אנשים שאינם מוכנים לוותר על כל חטאיהם, ולחפש בכנות אחר ברכת ה׳, לא יקבלוה. אולם, כל מי שיחזיק בהבטחות ה׳ וידבק בהן, כפי שעשה יעקב, ויהיה כן ונחוש בדעתו כמו יעקב, יצליח כפי שיעקב הצליח. ״והאלוהים, האם לא יעשה את משפט בחיריו הקוראים אליו יומם ולילה? האם יתמהמה בעניינם? אני אומר לכם שיעשה את משפטם מהר.״ (לוקס יח:7, 8).PP 152.2

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents