המלאך גואל את פטרוס

בלילה ההוא, האחרון טרם הוצאת פסק דינו של פטרוס לפועל, נשלח מלאך רב-עוצמה משמים וירד להושיעו. השערים הכבדים אשר מאחוריהם נמק הנבחר בידי האלוהים נפתחו בלא מגע יד. מלאך אלוהים עבר מבעדם והם נסגרו חרש מאחוריו. המלאך נכנס אל התא החצוב באבן וראה לפניו את פטרוס ישן שינה שלווה ורגועה, מלא ביטחון באלוהים, כאילו לא נמצאו משני צדדיו השומרים החזקים אשר אליהם היה כבול. תא הכלא הואר באור הנוגה מהשליח האלוהי, אך פטרוס עודנו ישן. במצפונו הטהור נולדה תנומתו העמוקה המפיחה בו כוחות מחודשים. פטרוס לא התעורר עד לאותו רגע שבו חש את לטיפת ידו של המלאך ושמע את קולו אומר, ‘’קום מהרה”. פטרוס פקח את עיניו והביט סביבו: האור השמימי נגה בחדר אשר היה אטום לכל קרן השמש, ולצידו עמד המלאך המהולל. פטרוס ציית לדברי המלאך באופן אוטומתי. הוא התרומם, הרים את ידיו ומצא לפתע כי הוסרו השרשרות מעל ידיו. קולו של המלאך חזר ואמר, “חג ר מתניך והנעל את-רגליך”.SRHeb 151.3

ושוב נשמע פטרוס באופן אוטומטי להוראה, הוא התבונן באורחו ממלכות השמים וחשב כי חולם הוא או רואה חיזיון. החיילים החמושים דממו כמפוסלים משיש, והמלאך אמר, ‘’עטה מעילך ולך אחרי”. פטרוס הנדהם התעטף במעילו ופסע אחרי יציר השמים בדממה לכיוון הדלת. הם עברו לצידם של השומרים שעמדו ללא תנועה והתקרבו אל הדלת הנעולה במנעולים ובבריחים רבים: הדלת נפתחה מאליה ונסגרה מייד, והחיילים בתוך התא ומחוצה לו עדיין עמדו דוממים בעמדתם.SRHeb 151.4

הם הגיעו אל השער השני המוגן גם הוא מבפנים ומבחוץ, ושוב הדלת נפתחה בקלות ללא חריקת צירים או צלצול בריחי הברזל. הם עברו דרכה והדלת נסגרה חרש. באותה דרך הם יצאו משער הברזל הפונה חוצה ומצאו את עצמם באחד מרחובות העיר. מילה לא נאמרה, אף לא מילה אחת, ולא נשמע קול צעד אחד. המלאך, מוקף באור מסנוור וזוהר, הוביל את פטרוס, והשליח, מעורפל מחשבה, פסע אחרי הגואל שלו בעודנו חושב כי רק חיזיון הוא. הם עברו רחוב אחרי רחוב, ולפתע, המלאך שהשלים את משימתו, סר מעל פטרוס.SRHeb 151.5

בבת-אחת נמוג אור השמים, ופטרוס הרגיש אבוד בחשיכה הכבדה. אט אט התרגלו עיניו לעלטה. הוא הבחין ברחוב השקט סביבו וחש ברוח הלילה הקרירה והמרעננת. עתה נודע לו כי לא היה זה חלום או חיזיון; פטרוס הבין כי הוא חופשי ונמצא בשכונה מוכרת לו. הוא ביקר בה פעמים רבות וידע כי בבוקר המחרת, בדרכו למקום ההוצאה להורג, היה פוסע על האבנים האלה בפעם האחרונה בחייו. פטרוס ניסה להעלות בזיכרונו את כל שהתרחש לפני דקות ספורות. הוא זכר שנרדם כבול בין שני השומרים, יחף וללא מעיל, ועתה הסתכל על עצמו וראה כי לבוש הוא במלואו ומותניו חגורים.SRHeb 151.6

פרקי כפות ידיו, נפוחים מכבילת האזיקים, היו עתה חופשיים מהברזל, ונתגלה לו כי לא הייתה זו אשליה, אלא האמת הברוכה. מחר בבוקר היו מוליכים אותו למוות, אך הביטו - מלאך האלוהים גאלו מכליאה ומהוצאה להורג. “ויהי בשוב דעתו עליו וי אמר פטרוס עתה זה ידעתי באמת כי האל הים שלח את־מלאכו ויפלטני מיד הורדוס ומכל־מזימת עם היהודים”.SRHeb 152.1