בבית-הדיו

ההמון דרש לראות את דמו של ישוע. לוחמיו של פילאטוס הכו בו קשות ובאכזריות, הלבישו לגופו בגדי מלך ישנים, אדומים ושמו עטרת קוצים לראשו. הם נתנו בידו מקל ולעגו לו בעודם משתחווים לפניו ואומרים, “שלום לך, מלך היהודים” (הבשורה הקדושה על-פי יוחנן, י”ט:3). אחר-כך לקחו את המקל מידיו והחלו להכות בו בראשו, מחדירים את הקוצים לעורו ודמו שותת על פניו.SRHeb 112.3

קשה היה למלאכים לראות זאת. הם ייחלו לשחרר את ישוע, אבל המלאכים הרמים מהם אסרו עליהם לעשות זאת באומרם שזוהי הכפרה הגדולה שיש לבצע למען הצלתם של בני האדם. הכפרה הזאת אמורה להיות שלמה והיא תביא למותו של זה “אשר-לו ממשלת המוות”. ישוע ידע שהמלאכים מביטים בהשפלתו. אפילו החלש מכל המלאכים היה מסוגל לפזר את הקהל הלועג הזה ולשחרר את ישוע. הוא ידע שאם הוא רק ירצה, אב השמים ישחררו בו ברגע הזה. אבל הוא היה חייב לסבול את כל הכאב וההתעללויות שעוללו לו בני האדם הבזויים האלה, כיוון שרק כך יוכל לכפר על חטאי האנושות.SRHeb 112.4

ישוע, מציית לכל הנאמר לו ומשלים עם כל הקורה לו, עמד לבדו מול הקהל הזועם. האנשים התעללו בו באופן המאוס ביותר. הם ירקו בפניו בפנים שמהם ירצו להסתתר בעתיד, שיאירו את עירו של אלוהים ויזהרו יותר מהשמש. ישוע לא הפנה אליהם אף לא מבט זועם אחד. האנשים האלה השליכו עליו חלקי לבוש ישנים וכיסו בהם את פניו, הכו בראשו וקראו בכעס, “הנבא מי הוא המכה אותך” (הבשורה הקדושה על-פי לוקס כ”ב:64). המלאכים היו אובדי עצות. הם רצו לשחרר אותו בו ברגע ההוא, אבל המלאכים הרמים יותר עצרו בעדם.SRHeb 113.1

כמה מהתלמידים נכנסו למקום שבו היה ישוע ונכחו בזמן גזירת הדין. הם קיוו שמורם יבטא את כוחותיו האלוהיים, ישתחרר מידי אויביו ויעניש אותם על התנהגותם האכזרית. תקוותיהם לכך חזקו ונחלשו מרגע לרגע. פעמים הם חששו כיוון שחשבו שאולי הוא באמת אינו אלא שקרן. אבל הקול, שאותו שמעו על הר ההשתנות, והתהילה, שאותה זכו לראות, חיזקו את אמונתם בכך שזהו בנו של אלוהים. הם נזכרו במאורעות שלהם היו עדים, במעשי הנסים שעשה ישוע - מרפא את החולים, פוקח את עיניהם של העיוורים, עושה את החרשים לשומעים, מסלק את השדים, מחזיר לחיים את המתים ואפילו מרגיע את הים ואת הרוח.SRHeb 113.2

ובכל זאת לא יכלו התלמידים להאמין בכך שהוא ימות. עוד נשארה בליבם התקווה שהוא יאסוף את כוחותיו ובקולו הסמכותי יפזר את הקהל הזה, צמא הדם, כמו שסילק מהמקדש את אלה שהפכו את בית- אלוהים לבית-מסחר, והמוכרים ברחו ממנו כרודפים אחריהם לוחמים רבים. עד הסוף עוד קיוו התלמידים שישוע יפגין את כוחו ויוכיח לכול כי הוא מלך ישראל.SRHeb 113.3