ההשתלטות על הארון

“ויהי, כבוא ארון ברית-יהוה אל-המחנה, וירעו כל-ישראל, תרועה גדולה; ותהם, הארץ. וישמעו פלשתים, את-קול התרועה, ויאמרו, מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים; וידעו--כי ארון יהוה, בא אל-המחנה. ויראו, הפלשתים--כי אמרו, בא אלהים אל-המחנה; ויאמרו אוי לנו, כי לא היתה כזאת אתמול שלשם. אוי לנו--מי יצילנו, מיד האלהים האדירים האלה: אלה הם האלהים, המכים את-מצרים בכל-מכה--במדבר. התחזקו והיו לאנשים, פלשתים--פן תעבדו לעברים, כאשר עבדו לכם; והייתם לאנשים, ונלחמתם. וילחמו פלשתים, וינגף ישראל וינסו איש לאהליו, ותהי המכה, גדולה מאד; ויפל, מישראל, שלשים אלף, רגלי. וארון אלהים, נלקח; ושני בני-עלי מתו, חפני ופינחס”.SRHeb 98.5

הפלשתים חשבו שהארון עצמו הוא האל של בני ישראל. הם לא ידעו שאלוהים החי והקיים, בורא האדמה והשמים, שנתן לעמו את חוקיו על הר סיני, ששלח להם ברכה וחסד או רעות וצרות בהתאם לצייתנותם או להפך- לחוסר ציותם, לחוקיו הנמצאים בארון הנסתר.SRHeb 99.1

רבים מאוד מבני ישראל נפלו בשדה הקרב. באותו זמן ישב עלי בשילה על אם הדרך והתבונן למרחק, מחכה בלב מודאג לבשורה כלשהי משדה הקרב. הוא פחד שהפלשתים ישתלטו על הארון ויחללו אותו. לבסוף הגיע שליח לשילה והודיע לעלי ששני בניו נהרגו. הייתה זו בשורה נוראה, אבל עלי המשיך להקשיב לשליח באיפוק, כיוון שהיו לו סיבות לחכות. אבל כשהשליח הוסיף, “וארון האלהים, נלקחה”, הזדעזע עלי עד עמקי נשמתו, צנח במקומו ומת. הוא חלק את זעמו של אלוהים עם בניו. אשמתו בחטאיהם הייתה לא פחותה, כיוון שזלזל בחובתו לעצור בעדם.SRHeb 99.2

השתלטותם של הפלשתים על הארון הייתה הצרה הנוראית ביותר שיכלה לקרות לעם ישראל אי-פעם. אישתו של פנחס, שברגע ההוא גססה בזמן הלידה, קראה לבנה איכבוד, “חוסר כבוד”, בעודה אומרת, “גלה כבוד מישראל: כי נלקח, ארון האלהים”.SRHeb 99.3