ההחלטה

יעקוב העיד בהחלטיות רבה והצהיר כי על-פי תוכנית אלוהים, הגויים עומדים ליהנות מאותם יתרונות וברכות אשר הוענקו לעם היהודי. רוח הקודש הראתה לו כי אין לכפות על הגויים המומרים את הוראות חוקי הפולחן של היהודים, ולאחר דיון קפדני בעניין, השליחים והזקנים צירפו את דעתם לדעתו של יעקוב וראו את האמת שבדברי רוח הקודש. יעקוב, יושב הראש של הוועידה, הכריז על ההחלטה הסופית, “ועל־כן אני דן שלא להחמיר על־השבים מן־הגוים לאל’הים”.SRHeb 157.5

הוא הצהיר כי לא רק שאין להכריח את הגויים לקיים את כל המצוות של החוק הפולחני, במיוחד מצוות ברית המילה, אלא שאף אין להציע להם את הדבר. יותר מכול הדגיש יעקוב את העובדה כי בדחותם את עבודת אלילים ובשובם לאלוהים, עוברים הגויים שינוי אדיר, ועל חברי הכנסייה להיזהר מלסבך את ראשם בשאלות מביכות ומוטלות בספק בכדי לא להרתיע אותם מללכת בדרכו של ישוע המשיח.SRHeb 157.6

אולם היה על הגויים לציית בכל זאת לכמה מגבלות, כדי למנוע את ההתנגדות לדעותיהם העובדתיות של האחים ממוצא יהודי ובכך לעצור את הצתתה של הדעה הקדומה לגביהם. בכדי לאפשר זאת הכינו השליחים וזקנים מכתב לגויים, ובו כתבו כי עליהם להימנע מלזבוח לאלילים, מניאוף, מאכילת בשרה של חיה שנחנקה ומן הדם, ואף ביקשו מהם לשמור על מצוות האלוהים ולהיות צדיקים בניהול חייהם. כך קיבלו הגויים הבטחה שבה נאמר כי אלה הדורשים מהם לעבור ברית מילה לא הוסמכו לכך על-ידי השליחים.SRHeb 157.7

עוד הומלץ באיגרת להקשיב לפאולוס ולבר נבא כפי שמקשיבים לאנשים ‘’אשר מסרו את נפשם למען שם’‘ אדוננו ישוע המשיח. עם המבשרים נשלחו יהודה וסילא בכדי שיגידו בפיהם למאמינים את החלטת הוועידה. ארבעת משרתי האלוהים יצאו לאנטיוכיה, בידיהם האיגרת ובפיהם המסר, אשר נועדו לשים קץ למחלוקת כיוון שהיוו את קולה של הרשות העליונה על פני האדמה.SRHeb 158.1

הוועידה הראשונה אשר קיבלה את ההחלטה, הייתה מורכבת ממייסדי הכנסייה הנוצרית: יהודים, גויים, זקני העיר מירושלים ונציגים מן הכנסייה האנטיוכית ומכנסיות מרכזיות אחרות. חברי הוועידה לא טענו לכך שאינם יכולים לשגות בקבלת החלטות, אך שפעלו מתוך רצון לשמור על שפיטה נאורה ועל כבוד הכנסייה אשר הוקמה על פני האדמה על-ידי ישוע עצמו. הנוכחים הסכימו כי אלוהים פתר את הבעיה בנתנו את רוח הקודש לגויים, והכוונתם לנהוג על-פי הדרכתה.SRHeb 158.2

ההחלטה לא נתקבלה באמצעות הצבעה של כל חברי הכנסייה, אלא על-ידי השליחים וזקני העם - כולם אנשים ובעלי השפעה ויכולת שיפוט מרבית- שניסחו את האיגרת והוציאוה לאור, והפקודות הכתובות בה התקיימו בכל כנסיות הנצרות. אולם כמובן מאליו, לא כל המאמינים היו מרוצים מן ההחלטה. נוצרה סיעה של אחי השקר אשר החליטו לפעול על דעת עצמם: הם התלוננו, חיפושו פגמים בעבודתם של האחים האחרים, העמידו תוכניות חדשות להחלטה והשתדלו לשים לאל את שירותם של האנשים המנוסים, אשר בחר אלוהים ללמד את תורת בנו. מתחילת ימיה נתקלה הכנסייה הנוצרית במכשולים מסוג זה ולא תוכל להימנע מהם לעולם.SRHeb 158.3