פרק 51 - הבשורה של המלאך השני

הכנסיות אשר סירבו לקבל את הבשורה של המלאך הראשון דחו במעשה זה את האור שמוצע להם מן השמים. אלוהים בחסדו שלח להן את הבשורה הזו למען העיר אותן ולהראות להן את מצבן האמיתי - אובדן רוחניות וסטייה מאמונה. בכך הוא רצה שילדיו יתחילו להכין את עצמם לפגישה עמו.SRHeb 203.1

הבשורה הראשונה ניתנה על-ידי אלוהים בכדי להפריד את הכנסייה המשיחית מההשפעה המושחתת של העולם החילוני. אולם לרוב העם, אף מקרב הנוצרים, היו הכבלים הקושרים אותם לאדמה חזקים יותר משאיפותיהם השמימה. הם בחרו בחוכמת האנושות והסתמכו עליה במקום לראות את האמת בבשורה אשר בוחנת את הלב.SRHeb 203.2

אלוהים מעניק לאנשים את אורו בתקווה שישמרו אותו בליבם וילכו אחריו, ולא ידחו אותו בבוז. האור השמימי הופך לחושך עבור המזלזלים בו. מאותו רגע שבו חדלה רוח הקודש לטבוע את חותם האמת בלבבות, כל הקשבה לדברי הקודש היא לשווא וכל דרשה היא חסרת תועלת.SRHeb 203.3

כאשר התכחשו כנסיות להשגחה האלוהית וזלזלו בבשורה המצהירה על הופעתו של המושיע, הפנה אלוהים את פניו מהן. המלאך השני בא אחרי המלאך הראשון בהכריזו, ‘’נפלה נפלה בבל העיר הגדולה כי השקתה כל הגוים מיין חמת תזנתה’‘ (ההתגלות י’’ד:8). האדוונטיסטים הנאמנים ראו בבשורה הזו הכרזה על הנפילה המוסרית של הכנסיות כתוצאה מהתכחשותן לבשורה הראשונה. הבשורה השנייה, ‘’נפלה נפלה בבל’’, הושמעה בקיץ של שנת 1844, והדבר הביא לפרישה של כ-50 אלף מאמינים מכנסיותיהם.SRHeb 203.4

המצהירים על נכונותה של הבשורה הראשונה לא ציפו שדבריהם יגרמו לפילוג הכנסיות או להיווצרות של ארגונים דתיים חדשים ולא רצו בכך. ‘’בכל מה שעשיתי’’, אמר מילר, ‘’לא היה בי רצון להקים ארגון דתי נוסף לארגונים הקיימים או לרומם אחד מהם על חשבון השני. רציתי שעבודתי תועיל לכולם. בחושבי כי כל הנוצרים ישמחו לשמוע על ביאתו הקרובה של ישוע המשיח, וכי אלה אשר אינם תומכים בדעתי לא יפסיקו לאהוב את אלה אשר קיבלו את הבשורה, לא יכלתי לעלות על הדעת שאי-פעם יהיה צורך בהקמת כנסייה נפרדת. כל מטרתי הייתה להפנות את הנפשות לאלוהים, להודיע לאנשים על שעת הדין הבאה ולהמריץ את רעיי לטהר את ליבותיהם טרם פגישתם עם האדון. רובם של המומרים בעקבות עבודתי הצטרפו לכנסיות הקיימות עד כה. כשבאו אליי אנשים השואלים לגבי השירות שלהם, בכל עת אמרתי להם שילכו למקום שבו ירגישו בבית. לעולם בעצתי לא הפלתי כנסייה אחת לטובה על פני כנסיות אחרות’’.SRHeb 203.5

במשך זמן מה עודדו הכנסיות את מלאכתו של מילר. אך מרגע שהפנו את גבן לאדוונטיזם, הן עשו כל מאמץ על מנת לדכא כל עניין בתנועה. כל אלה אשר השתייכו לזרם החדש מצאו את עצמם עתה במצב קשה מאוד. הם אהבו את כנסיותיהם ושנאו לחשוב על פרידה מהן, אך כאשר נתקלו בלעג וברתיעה מצידה של הקהילה, כאשר נלקחה מהם הזכות לשוחח על תקוותם ולנכוח בכינוסים שבהם נדרש על חזרתו של המושיע, רבים התעוררו והשליכו את העול המוטל עליהם.SRHeb 204.1

בראות האדוונטיסטים כי הכנסיות דחו את עדות דבר אלוהים, לא יכלו עוד להתייחס אליהן כאל נציגות של ישוע המשיח, ‘’עמוד האמת ומכונה’’. וכאשר הושמעה הבשורה ‘’נפלה נפלה בבל’’, הם התחזקו בהחלטתם להתנתק מהקשר הקודם שלהם.SRHeb 204.2

מאותו היום שבו דחו הכנסיות את בשורתו של המלאך הראשון, החלו להתרחש בהן שינויים מעצבים. משהתכחשו לאמת, הן המשיכו לתמוך בתעתועיהן ולטפחם. אהבתם לאלוהים ואמונתם בדברו התקררו. הכנסיות צערו את רוח הקודש והיא במידה רבה הוסרה מהן.SRHeb 204.3