הנשים ליד הקבר

בבוקר היום הראשון בשבוע, עוד בטרם זרחה החמה, ניגשו נשים צדיקות אל הקבר. הן נשאו עמן את השמן היקר כדי למשוח אותו על גופו של ישוע. כשהגיעו אל הקבר, הן ראו כי האבן הכבדה התגלגלה הרחק מהכניסה וכי גופו של ישוע אינו שם. הן התעצבו אל לבין וחששו שמא נשאו אויביהן את גופו של המשיח. לפתע ראו הנשים שני מלאכים בגלימות לבנות, פניהם בהירות ובוהקות. היצורים השמימיים האלה ידעו מדוע באו הנשים, ומיד סיפרו להן שישוע איננו בקבר, אלא קם לתחייה, אבל הן יכולות להסתכל על המקום שבו שכב. המלאכים ציוו עליהן ללכת אל תלמידיו ולהכריז בפניהם שמורם יגיע לגליל לפניהם. בשמחה רבה מיהרו הנשים אל תלמידיו המתאבלים ואמרו להם מה ראו ומה שמעו.SRHeb 122.2

בתחילה לא האמינו התלמידים שהמשיח קם לתחייה, ויחד עם הנשים שהביאו את הבשורה הם מיהרו אל הקבר. הם מצאו בו רק תכריכי הפשתן רקים, עדות לכך שישוע באמת אינו שם. אבל גם אז לא יכלו החסידים להאמין לבשורה הטובה, שהוא קם מן המתים. הם חזרו לביתם, תוהים על מה שראו ועל הבשורות אשר הביאו להם הנשים. מרים נשארה ליד הקבר. היא הרהרה באשר ראתה והתייסרה במחשבה שאולי רומתה. נראה היה לה כי פורענות חדשה לפניה. הצער הציף אותה שוב והיא פרצה בבכי מר. כשהביטה שוב אל הקבר ראתה מרים שני מלאכים בבגדים לבנים.SRHeb 122.3

אחד ישב במקום שבו אמור היה להיות ראשו של ישוע והשני במקום שבו נחו רגליו של המשיח. הם פנו אליה במילים רכות ושאלו מדוע היא בוכה. “כי נשאו מנה את־אד ני ול א ידעתי איפ ה הניחהו” (הבשורה הקדושה על-פי יוחנן כי:13.)SRHeb 122.4