פרק 67 - הארץ החדשה

“וארא שמים חדשים וארץ חדשה כי השמים הראשונים והארץ הראשונה עברו והים איננו עוד” (ההתגלות כ’’א:1). האש אשר אכלה את הרשעים טיהרה אף את הארץ. אף סימן לאסון לא נראה. הלהבה הבוערת לא תזכיר לנגאלים את הגמול הנורא, כי איננה עוד. אך מה שיישאר לנצח הוא פצעי הצליבה של מושיענו: על מצחו, על כפות ידיו ורגליו, בצלעו - תזכורת לאכזריות החטא.SRHeb 244.1

“ואתה מגדל-עדר, ע פל בת-ציון--עדיך תאתה; ובאה, הממשלה הראש נה” (מיכה ד’:8). ישוע המשיח החזיר את המלכות שפעם הייתה אבודה בשל העוון, ועתה היא ניתנה לכל הקדושים למעון. “צדיקים יירשו־ארץ; וישכנו לעד עליה’‘ (תהילים ל’’ז:29).SRHeb 244.2

רבים חרדו כי הביטוי לעיל של הירושה יראה חומרי מדי, ולכן ניסו לתת פירוש רוחני גם לאותן האמיתות שמייצגות את הארץ החדשה בתור ביתנו. ישוע המשיח אומר לתלמידיו כי הולך הוא להכין ‘’מעונות רבות’‘ בבית אביו (יוחנן י’’ד:2). אלה אשר מקבלים את תורת דבר אלוהים לא יהיו בחוסר-וודאות לגבי מעונות השמים. ובכל-זאת מכריז השליח פאולוס, ‘’עין לא ראתה ואזן לא שמעה ולא עלה על לב אנוש את אשר הכין האלהים לאהביו’‘ (א’ קורינתיים ב’:9). שפת האדם אינה יכולה לתאר את גדולת הגמול לקדושים. היא תיחשף רק לפני אלה שייחזו בה במו עיניהם. שכלו של אדם אינו יכול לדמיין את הדר גן העדן של אלוהים.SRHeb 244.3

כתבי הקודש קוראים לירושת הנגאלים ‘’ארץ מושב’‘ (עברים י’’א:16-14). שם הרועה יוביל את צאנו אל מבועי המים החיים. בארץ הזו עץ החיים נותן את פריו כל חודש וחודש, ועליו משמשים את הגויים. נחלים מלאי מים זכים ומבהיקים כעין הקרח אינם חדלים לזרום בה, ועל גדותיהם עצים מצילים שתחת עלוותם מתהלכים אלה שאלוהים גאלם. מישורים ענקיים משתרעים על פניה ומתגבהים לגבעות יפות-נוף, ופסגות הרי אלוהים הגבוהים מביטות על הארץ. שם, על פני מישורי השלווה, על שפות הנחלים החיים, עמו של אלוהים, הנע-ונד במשך אלפי שנים, ימצא לו בית.SRHeb 244.4