וידויו של יהודה

אחרי שבגד בישוע סבל יהודה מרגשות אשמה קשים ומבושה רבה על המעשה הבזוי שעשה. כשראה את ההמון מתעלל במשיח, נשבר ליבו בקרבו. יהודה אהב את ישוע, אבל כסף הוא אהב יותר. הוא לא היה יכול אפילו לשער שישוע ייתן להמון לתופסו. הוא חיכה לנס, למעשה פלא, לכך שישוע ישחרר את עצמו מהאנשים האלה.SRHeb 113.4

בראותו את ההמון הכועס וצמא הדם הבין יהודה באופן עמוק את אשמתו, ובעוד האנשים הרבים מאשימים את ישוע בלהט, הוא השליך עצמו אל תוך ההמון וצעק שהוא החוטא, כשבגד בדם חפים מפשע. הוא זרק לכוהנים את הכסף אשר שילמו לו והתחנן בפניהם לשחרר את ישוע באומרו כי הוא בשום אופן אינו אשם.SRHeb 113.5

הכוהנים השתתקו לזמן- מה בשל המבוכה והרוגז שחשו. הם לא רצו שיתברר לאנשים שהם שיחדו את אחד מחסידיו של ישוע. הם רצו להסתיר מן העם את העובדה שחיפשו את ישוע בסתר, כאילו שהיה גנב, ושתפסו אותו בחשאי. אבל גילויו של יהודה וכל הדברים שאמר בפני העם כולו, הציגו את מעשיהם של הכוהנים באור רע. התברר כי רק השנאה היא שגרמה להם לאסור את ישוע. כשיהודה הכריז שישוע אינו אשם כלל בהאשמות שהוטחו נגדו ענו הכוהנים, “מה- לנו ולזאת אתה תראה” (הבשורה הקדושה על-פי מתי, כ”ז:4).עכשיו היה ישוע נתון בידיהם והם היו נחושים בהחלטתם להורגו.SRHeb 113.6

נפשו של יהודה התענתה בייסורים. הוא השליך את שקלי הכסף שליבו גס בהם כעת, אל רגלי אלה ששכרו אותו, וכך, כשמצפונו מייסר אותו והוא מלא אימה, הלך מן המקום ותלה את עצמו.SRHeb 114.1

בין אלה שהתאספו סביב ישוע היו רבים מנאמניו והעובדה שלא ענה דבר על השאלות שהפנו אליו, הדהימה את הקהל. כל-כך הרבה לעג והתעללויות הוטחו בו והוא אפילו לא הרים גבה בתמיהה ולא עיווה את פניו בהבעת דאגה. הוא התנהג באיפוק ובכבוד. כל הנאספים הופתעו כשהביטו בו. הם השוו את המראה המושלם שלו ואת התנהגותו המכובדת עם מראם החיצוני ועם התנהגותם של אלה ששפטו אותו, ואמרו זה לזה שהוא דומה למלך, יותר מכל השליטים. מראהו החיצוני והתנהגותו לא העידו עליו שהוא פושע. למשיח היה מצח גבוה ורחב, מבט עדין, ברור וטוב, שלא ביטא כל פחד. כל פרט בפניו של ישוע הדגיש את החסד והנדיבות הטבועים בו. סבלנותו ואורך רוחו לא היו אופייניים לבני אדם, ולכן רבים מהם נאחזו ברעד. אפילו הורדוס ופילאטוס היו מודאגים מאוד, כיוון שישוע התנהג באצילות כאילו הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.SRHeb 114.2