פרק 61 - ישועת הצדיקים

היה זה בחצות הליל כאשר החליט אלוהים לגאול את עמו. בעוד הרשעים ממשיכים ללגלג על הצדיקים, יצאה לפתע השמש וזרחה באור מסנוור, בעוד הירח עצר במקומו. גיחוכי הרשעים נתקעו בפיותיהם והם התמלאו יראה, והצדיקים הביטו בחגיגיות נעלה בסימני גאולתם. אותות ומופתים חלפו זה על פני זה במהירות רבה. נראה כי השתנה הסדר הטבעי: נהרות חדלו לזרום, עננים כבדים נקבצו והתנגשו זה בזה. לא היה אלא אשנב אור אחד בשמים וממנו זרמה תהילת אלוהים, וקולה כקול הרעם של מים רבים - מרעיד את השמים ואת הארץ. והארץ כולה רעדה, ונפתחו הקברים וכל אלה אשר מתו באמונה, ששמרו שבת בחייהם וקיימו את הוראות הבשורה השלישית, יצאו ממשכנות העפר שלהם לשמוע את ברית אדוני עם אלה מילדיו אשר לא זנחו את חוקו.SRHeb 232.1

השמים נקרעים ומהומה שוררת בהם. ההרים מתנודדים כקנה סוף ברוח וסלעיהם נבקעים ונופלים. מי הים רותחים כבסיר ומשליכים מתוכם אבנים אל פני האדמה. קולו של אלוהים נשמע, והוא מכריז על היום ועל השעה של ביאת המשיח וקובע את הברית הנצחית עם עמו. מילותיו מהדהדות על פני כל הארץ. בני עמו של אלוהים עומדים מקשיבים לדבריו המתגלגלים כקולות הרעם, כשעיניהם מביטות כלפי מעלה. איזה מראה נעלה ומלא בקדושה! כשנפסקים דברי אלוהים, קוראים הצדיקים, ‘’כבוד לו! הללויה!’‘ פניהם מוארות בתהילת האל וזורחות כפני משה כשירד מהר סיני. האור הזה מעוור את הרשעים. וכאשר מקבלים שומרי כבוד אלוהים ושומרי שבתו את הברכה שעתידה להתקיים לעולם, מושמעת קריאת ניצחון - החיה וצלמה מובסות.SRHeb 232.2

אז הגיעה תקופת היובל בת אלף שנים שבמהלכה שררו שלווה ושלום על פני האדמה. ראיתי את העבד הצדיק מתרומם בניצחון ומסיר מעצמו את כבליו, כשאדונו המרושע שרוי במבוכה ובחוסר-ידיעה כיוון שאינו מבין את מילות אלוהים.SRHeb 232.3