פרק 15 - התגלות הכוח האלוהי

(שמות ה’:1 - ‘“ב:28)

במשך שנים רבות היו בני ישראל עבדים במצרים. בתחילה היו אלה רק כמה משפחות שהגיעו למצרים, אבל עכשיו היה מספרן גדול מאוד. סביב שלטה עבודת אלילים, ורבים מבני המשפחות הללו שכחו את יראת אלוהים האמיתי וזנחו את חוקיו. כמו שכניהם המצרים, גם הם העריצו את השמש, את הירח והכוכבים, את בעלי החיים ואת הפסלים.SRHeb 62.1

כל שהיה סביבם אמור היה להשכיח את אלוהים מתודעתם. אומנם, בין העברים נשארו גם אלה שהמשיכו לזכור ולהאמין באלוהים החי וקיים, שברא את השמים ואת הארץ. ליבם נחמץ כשראו את ילדיהם מביטים במעשי הנבלה של שכניהם שסגדו לאלילים, ואפילו משתתפים בהם. האלילים המצריים היו פסלים חסרי נשמה, עשויים עץ ואבן, ומאמיניהם הקריבו לכבודם קורבנות מדי יום. בני ישראל הנאמנים לאל היו מלאים עצב. הם פנו לאלוהים בייאוש וביקשו ממנו להצילם ולהביאם למקום שבו לא יהיו אלילים והשפעה משחיתה כמו זו שמקיפה אותם כעת.SRHeb 62.2

אבל מספר רב של אנשים מבני ישראל חשבו שטוב יותר להישאר ולהיות עבדים, מאשר ללכת לארץ אחרת ולהיתקל בקשיים בלתי-נמנעים במהלך הדרך. מסיבה זו לא הוציאם אלוהים לחירות אחרי מעשי הנסים הראשונים והסימנים שקיבל פרעה. אלוהים ניהל את כל המאורעות כך, שרוחו העריצה של הפרעה הייתה יכולה להתבטא במלוא כוחה, וכך יכול היה אלוהים להראות לבני העם המצרי ולעמו את כל כוחותיו המדהימים. כך ישאפו בני ישראל לעזוב את מצרים במהרה ולהתחיל להאמין באל האמיתי.SRHeb 62.3

אף-על-פי שרבים מבני ישראל כבר הושחתו בעבודת האלילים, נשארה אמונתם של הנאמנים לאלוהים בלתי־ מעורערת. הם לא הסתירו את עקרונותיהם והודו בפני המצרים שהם עובדים את אלוהיהם החי והאמיתי. הם הביאו הוכחות לקיומו והזכירו עובדות היסטוריות, החל מבריאת העולם. למצרים הייתה זו הזדמנות נהדרת להכיר את הדת העברית ואת אלוהיה, אבל כיוון שהעריצו את אליליהם, הם ניסו להשחית את נאמני האל. הם זעמו כאשר אף איום אחד או להפך, מתנה או יחס אכזרי, לא הצליחו להעביר את אותם נאמנים על אמונתם. שני שליטי מצרים האחרונים לאותה תקופה היו עריצים במיוחד ונהגו בעברים באכזריות רבה. זקני ישראל ניסו לעודד את אמונתם הדועכת של בני עמם. הם הזכירו להם את ההבטחות שניתנו לאברהם ואת דבריו הנבואיים של יוסף, שאותם אמר לפני מותו, על אודות הצלתם ממצרים. אבל הרוב, כשראו את המצב העגום שבו נמצאו, איבדו כל תקווה.SRHeb 62.4