תקופת ההתמהמהות

כאשר חלפה שנת 1843 ולא הביאה עמה את בואו של ישוע המשיח, המאמינים אשר ציפו בתקווה כה גדולה להופעתו, היו אחוזי ספק ומבוכה. אולם, למרות אכזבתם, רבים המשיכו בחקירת כתבי הקודש, בעודם בודקים מחדש את העדויות של אמונתם ומעיינים שוב בנבואות כדי להגיע להבנה עמוקה יותר. העדות הניתנת בכתבי הקודש תמכה בעמדתם ונראתה ברורה וחד-משמעית. האותות הצביעו על ביאתו של המושיע אשר ללא ספק תתרחש בקרוב. ואף על פי שבאותו זמן לא יכלו המאמינים לתת הסבר לאכזבתם, הם ידעו כי אלוהים לא עזבם בניסיונם הקשה.SRHeb 204.4

אמונתם התחזקה הודות לעדויות המשכנעות המצויות בכתבי הקודש אשר הצביעו ישירות על תקופת התמהמהות. עוד בשנת 1842 צ’רלס פיטץ’, מובל על-ידי רוח הקודש, תכנן תרשים של הנבואות אשר האדוונטיסטים העריכהו כמימוש הציווי הניתן דרך הנביא חבקוק, ‘’כתוב חזון ובאר על הלחות’’. אולם אף אחד לא שם לב כי באותה נבואה מדובר גם על תקופת התמהמהות. לאחר האכזבה הגדולה התבהרה המשמעות הכלולה בדברי הנביא, כי אמר, ‘’כתב חזון ובאר על הלחות--למען ירוץ קורא בו: כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו--כי בא יבא לא יאחר’‘ (חבקוק ב’: 3,2).SRHeb 204.5

כל המצפים להופעתו השנייה של ישוע התמלאו חדווה כי ראו שזה אשר יודע קץ עוד בתחילת הדברים, מעבר למאות שנים, צפה מראש את אכזבתם ושלח להם מילות עידוד ותקווה. אלמלא הפסוקים האלה של כתבי הקודש המראים לילדי אלוהים כי היו על הדרך הנכונה, ייתכן שאמונתם לא הייתה שורדת בשעת הניסיון הזו.SRHeb 205.1

המשל על עשר עלמות הכתוב בפרק כ’’ה בספר הבשורה על-פי מתי, מדגים גם הוא את ניסיונה של התנועה האדוונטיסטית בעזרת סיפור על אירועי חתונה מזרחית, ‘’אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן: חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות:... וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה’’.SRHeb 205.2

התנועה הנפוצה אשר נולדה בעקבות הבשורה הראשונה מיוצגת במשל על-ידי עשר עלמות, לעומת זאת, החתן המתעכב מסמל את הימים שעברו בציפייה, באכזבה ובהתמהמהות. בתום המועד המובטח היו המאמינים האמיתיים עדיין בטוחים כי קץ כל הדברים לא היה רחוק; אך תוך זמן קצר נהיה ברור שהם החלו לאבד את התלהבותם ואת התמסרותם הקודמות, וכי נפלו למצב המיוצג במשל על-ידי העלמות שנרדמו בעודן מחכות לחתן המתמהמה.SRHeb 205.3

באותה תקופה החלה להופיע פנאטיות. כמה מהמאמינים שטענו כי הם תומכים בבשורה בקנאות, דחו את העיקרון הבסיסי אשר בעליונות של דבר אלוהים ובעודם מכריזים כי רוח הקודש מנחה אותם, החלו לפעול על דעת עצמם, נכנעים לתחושותיהם ולדמיונם. נמצאו גם כאלה שמתוך קנאותם העיוורת ציינו לגנאי כל אדם אשר לא תמך במעשיהם. פעילותם לא זכתה לאהדה בקרב הכנסייה האדוונטיסטית, אך ליבתה עוד יותר את להבת ההתנגדות לאמת.SRHeb 205.4

ההטפה של הבשורה הראשונה בשנת 1843 ושל ‘’קריאה של חצות הלילה’‘ בשנת 1844 ריסנה את הכוחות הקיצוניים ואת סכנת המחלוקת. אנשים אשר התאחדו בתנועה הזו מצאו שלוות נפש וליבם נמלא אהבה לזולת ולישוע המשיח, אשר אותו קיוו לפגוש בקרוב. אמונה אחת ותקווה אחת רוממו אותם מעל כל השפעה של העולם הזה והגנו עליהם מפני התקפות של השטן.SRHeb 205.5