המעבר דרך נהר הירדן

הכוהנים הלכו לפני כל העם ונשאו עמם את הארון שבו היו חוקיו של אלוהים. כשהגיעו לנהר ירדן נרתעו המים ונסוגו לשני צדדים. הכוהנים המשיכו ללכת, נושאים את הארון, את סמל הנוכחות האלוהית, וכל קהל ישראל בעקבותיהם. באמצע החצייה הצטוו הכוהנים לעצור ולהמתין במרכז הנהר עד שכל עם ישראל יעבור אל הגדה השנייה. כך נוכחו בני הדור הזה של ישראל לראות, שהכוח שעצר כעת את זרימת מי הירדן הוא אותו כוח שעצר את מי ים סוף בפני אבותיהם ארבעים שנה קודם לכן. אז היו רובם רק ילדים, ועכשיו הם הפכו ללוחמים ועברו דרך ירדן, מוכנים להילחם.SRHeb 93.4

כאשר עברו כל בני העם את הירדן, והכוהנים יצאו מהנהר כפי שציווה יהושע, חזרו מי הירדן לאפיקיהם והחלו לזרום הלאה. מעשה הנסים הזה שביצע אלוהים למען בני ישראל, חיזק את אמונתם. האל ביקש להשאיר זיכרון למעשה זה וציווה על יהושע לבחור אדם אחד מכל שבט ולהורות להם לקחת כל אחד אבן אחת מקרקע הנהר, מהמקום שבו עמדו הכוהנים. את האבן נשאו האנשים על כתפיהם כדי לבנות מצבת זיכרון בגלגל, יד למעשה חציית הנהר. אחרי שהכוהנים יצאו מערוץ הנהר הסיר אלוהים את ידו רבת-העוצמה, ומי הנהר הסתערו מטה, זורמים באפיק.SRHeb 93.5

“כל-מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה, וכל-מלכי הכנעני אשר על-הים” (יהושע, ה:1), שמעו שאלוהים עצר את מי ירדן בפני בני ישראל, וליבם נבהל, נחלש מרוב אימה. הם ידעו שבני ישראל הביסו שני מלכים מואביים, והמעבר המפליא הזה דרך הירדן הרחב והסוער מילא אותם פחד.SRHeb 94.1

אחרי המעבר ערך יהושע טקס ברית מילה לכל הגברים שנולדו במדבר, ואז המשיכו בני העם את דרכם במישורי יריחו. “ויאמר יהוה, אל-יהושע, היום גלותי את-חרפת מצרים, מעליכם”SRHeb 94.2

כל זמן שבני ישראל לא כבשו את ארץ כנען כפי שהיו אמורים לעשות, לגלגו בני העמים עובדי האלילים על אלוהים ועל עמו. כשראו האויבים שהישראלים נודדים במדבר במשך זמן רב, הם שמחו, גינו את אלוהים בגאווה והכריזו שאין בכוחותיו להביא את בני ישראל לארץ כנען. עכשיו, כשחצו בני ישראל את הירדן בחורבה, אויביהם כבר לא צחקו.SRHeb 94.3

עד אותן זמן המשיך אלוהים להאכיל את עמו במן, אבל עכשיו, כשבני ישראל התכוננו לכבוש את ארץ כנען ולאכול את פירותיה של הארץ הזאת, הם כבר לא היו זקוקים למן, ואלוהים הפסיק לשלוח אותו.SRHeb 94.4