חופש הבחירה שהוענק לאדם

אלוהים נתן לאבות אבותינו הוראות ברורות ומובהקות לגבי עץ הדעת טוב ורע. זאת ועוד, הם ידעו על אודות נפילתו של השטן והוזהרו עד כמה מסוכן להקשיב לדבריו ולבצע את עצותיו. אלוהים לא מנע מהם את האפשרות לאכול את פירותיו של העץ האסור. הוא העניק להם הזדמנות לבחור, כמו ליצורים בעלי חופש מוסרי. הם יכלו להאמין לדבריו, לציית להוראותיו ולחיות לנצח או להאמין למדיח, לעבור על חוקיו של אלוהים ולהמיט על עצמם מוות. אדם וחווה טעמו את פירותיו של העץ האסור ביחד, והחוכמה לה זכו הייתה האפשרות לדעת חטא מהו ולהרגיש רגשות אשמה שקודם לכן לא הכירו. עד מהרה נעלם אור התהילה האלוהית שהיה סביבם ועכשיו, שלולים בגדיהם האלוהיים, חשים אשמה כבדה ופחד מוזר שכמוהו לא הרגישו אף לא פעם אחת לפני כן, ניסו השניים לכסות את עירומם.SRHeb 20.3

אדם וחווה העדיפו להאמין לדבריו של מי שהם חשבו שהיה נחש, אף שלא היטיב עמם בשום דרך ולא הראה את דאגתו ואהבתו אליהם. מנגד עשה אלוהים הכול כדי שהשניים יהיו מאושרים, ויחיו חיים נוחים ונעימים. בכל מקום על פני האדמה שררו שפע ויופי, אבל חווה בכל זאת האמינה לנחש שאמר שיש “משהו”, שיכול לעשות אותם חכמים כמו אלוהים עצמו, וכי אותו “משהו” מוסתר וחבוי מהם. היא יכולה הייתה לבחור להאמין לאלוהים ולסמוך עליו, אבל במקום זה היא זלזלה במרמה בטובו הרב והאמינה לדבריו של השטן.SRHeb 20.4

כשהפר את האיסור האלוהי חשב אדם שעכשיו יעלה לדרגה גבוהה יותר, אבל עד מהרה המחשבה על הפשע שביצע מילאה אותו באימה. בני הזוג הרגישו שאפילו האוויר, שהיה עד כה נעים וחמים, התקרר. בני הזוג האשמים הרגישו היטב את החטא שעשו. הם חשבו על העתיד בפחד, הרגישו לא מוגנים, ונפשם נראתה להם חשופה לגמרי. האהבה הענוגה, השלום והאושר התחלפו בתחושה חדשה שלא חשו לפני כן - תחושת האובדן. ואז, בפעם ראשונה בחייהם, שמו לב למראם החיצוני. עד כה לא לבשו השניים בגדים מיוחדים, אלא עטו לגופם רק בגדים אלוהיים של אור, בדומה לאלה של המלאכים. האור הזה, שעטפם, נעלם. הם התחילו לחפש דבר-מה שאיתו יוכלו לכסות את גופם, כדי להפחית את תחושת הריקנות והעירום. הלא הם אינן יכולים לעמוד מול אדונם ומלאכיו הקדושים כשהם עירומים לגמרי!SRHeb 21.1

מעשה הפשע שביצעו נגלה לפניהם באורו האמיתי. הם הבינו יותר ויותר שעברו על הצו הפשוט והברור של אלוהים. אדם הביע בפני חווה את אי-שביעות רצונו והאשים אותה שעזבה אותו ונכנעה לתחבולותיו של הנחש. למרות זאת הם ניסו להרגיע את עצמם במחשבה שאלוהים, אשר נתן להם הכול כדי שיהיו מאושרים, יסלח להם על אי-הציות היחיד הזה בגלל אהבתו הענקית , והם לא יקבלו את העונש שממנו כה פחדו.SRHeb 21.2

השטן צהל. הוא פיתה את האישה, שכנע אותה לחשוב שאלוהים משקר להם וגרם לה לרצות לפענח את תוכניותיו החכמות. נוסף על כך, בזכותה הוא הצליח לבצע את זממו ולגרום גם להיכשלותו של אדם, שבשל אהבתו לחווה חטא גם הוא כשעבר על חוקיו של אלוהים.SRHeb 21.3

הבשורה על חטאו של אדם התפשטה במהירות בין תושבי השמים. הנבלים השתתקו, המלאכים הורידו את כתריהם בעצב. השמים רגשו. כפיות הטובה של אדם וחווה לאלוהים ולכל הטוב אשר עשה בשבילם גרמה למלאכים לעצב רב. בשמים נערכה התייעצות ובה נדון גורלם של בני הזוג שחטאו. המלאכים חששו שאדם וחווה אכלו את פירותיו של עץ החיים, שעלול להנציח את קיומו של החטא.SRHeb 21.4

אלוהים בעצמו בא אל אדם וחווה כדי לומר להם מהן תוצאות חוסר הציות שלהם. כששמעו השניים את צעדיו הנשגבים של הבורא הם ניסו להתחמק מהפגישה עמו, אף שקודם לכן, בטרם חטאו, חשו שמחה גדולה והתלהבות רבה כשפגשו את אלוהים. “ויקרא יהוה אל הים אל־האדם וי אמר לו איכה. וי אמר את־ק לך שמעתי בגן; ואירא כי־עיר ם אנ כי ואחבא. וי אמר מי הניד לך, כי עיר ם אתה; המן- ־העץ, אשר צויתיך לבלתי אכל־ממנו אכלת.” אלוהים שאלם את השאלה לא לשם קבלת מידע, אלא כדי שאדם וחווה יוכלו להבין בעצמם את הרע שבמעשה החטא שעשו. כשאלוהים שאל את אדם כיצד קרה שכך בויש והופחד, הודה אדם בפשע, אבל לא מפני שהצטער, אלא מפני שרצה להטיל על אלוהים את האחריות המלאה על מעשה החטא. אדם אמר, “האשה אשר נתתה עמדי, הוא נתנה־לי מן־העץ וא כל.” אז פנה אלוהים אל האישה ושאל, “מה־ז את עשית?” וחווה ענתה, “הנחש השיאני נא כל.”SRHeb 21.5