קריאה להצלה

הייתה זו שעה של בהלה ופחד, שעה של עינוי וכאב לצדיקים. יומם ולילה הם התחננו בפני אלוהים שיגאל אותם. ממבט הראשון היה נראה כי אין להם שום סיכוי להצלה. הרשעים כבר החלו להשמיע קולות צהלה בקוראם, ‘’למה לא מציל אתכם אלוהיכם מידינו? למה אינכם עולים השמיימה בכדי להיגאל?’‘ אך הצדיקים לא נתנו את תשומת ליבם לקולות. בדומה ליעקב, הם נאבקו עם אלוהים. המלאכים היו מלאי רצון לעזור לילדי אלוהים, אך הם היו אמורים לחכות עוד מעט, עד אשר בן האדם יישתה את כוסו עד תומה כמו כן ישועה שתה וייטבל בטבילה אשר ישוע המשיח נטבל בה. נאמנים למשימתם המשיכו המלאכים לצפות ולהשגיח על הצדיקים. אלוהים לא ייתן לעובדי אלילים לרמוס שמו. העת שבה יחשוף אלוהים את מלוא כוחו ויושיע את עמו ברוב תהילה כבר עומדת על הסף. למען תהילת שמו הוא יעניק גאולה לכל איש אשר ציפה לבואו ללא הרף ואשר שמו נרשם בספרי השמים.SRHeb 230.4

אחר-כך נחשפו לפני תולדות נח הנאמן. ימים רבים קודם לכן המטיר אדוני מבול על הארץ, ונח, יחד עם כל משפחתו ובני ביתו, נכנס אל התיבה, ואלוהים נעל את דלתה. אותו צדיק הזהיר את בני דורו מפני המבול והם, בתורם, החזירו לו השמצות וגינויים. כמה הצטערו על התנהגותם כאשר ירדו מי המבול, ואחד-אחד הם החלו לטבוע בראותם את התיבה שטה בביטחון על פני המים ומגנה על חייהם של נח ומשפחתו. בדיוק כך ראיתי את הצדיקים של ימינו, אשר מזהירים את זולתם מפני שפיכת חרון אפו של אלוהים. הם אלה אשר ייגאלו. אלוהים ישמור עליהם מפני הרשעים, כי הם לא נטשו את תקוותם לעלות השמיימה ולא השתחוו לחיה ואף לא קיבלו את סמל שלה. ראיתי כי אילו היו הרשעים מקבלים רשות לחסל ולו שמץ מקדושת העולם אשר בצדיקים, השטן וכל צבא שונאי אלוהים היו מתמלאים בשביעות־ רצון. והו, איזה ניצחן היה זה עבור כבוד שטניותו אילו במאבק האחרון הזה היה מכניע את אלה שבמשך זמן כה רב ציפו לביאת האדון האהוב. אלה שלעגו לעובדה כי הצדיקים יעלו לחצרות המרום, בקרוב יהיו עדים לגאולתם בידי אלוהים הרחום.SRHeb 231.1

הצדיקים עזבו את הערים והעיירות, הרשעים רדפו אחריהם על מנת להרוג אותם. אך החרבות אשר נשלפו, מוכנות ליפול על צווארם של ילדי אדוני, נשברו כקני קש ונפלו ארצה. מלאכי אלוהים עמדו איתנים בהגנה על הצדיקים. הקדושים התפללו יומם ולילה למען ישועתם, ואלוהים שמעם.SRHeb 231.2