מכות מצרים

הפיכתם המופלאה של השרביט לנחש ומי הנהר לדם לא נגעו לליבו האכזר של פרעה, אלא רק חיזקו את שנאתו לבני ישראל. כל דבר שאינו טבעי גרם לו לחשוב שבמעשי הנסים האלה ישנו רק קסם, אבל ההוכחות האין סופיות סימלו שאין הדבר כך לגמרי: מכת הצפרדעים נעצרה רק אחרי תפילתו של משה. אלוהים היה יכול להשמיד אותן ולהפוך אותן לעפר ברגע אחד, אבל הוא לא עשה זאת כדי שפרעה לא יחשוב שמדובר בקסם שיכול לעשות כל קוסם. כל הצפרדעים מתו, והמצרים אספו אותן בערימות. כל יושבי הארץ ראו את גופותיהן, שנרקבו והרעילו את האוויר. כך קיבלו פרעה וכל העם המצרי הוכחות חותכות שאי-אפשר היה להכחישן. הכול הבינו שאין מדובר בקסם אלא במשפט שאותו עשה אלוהי השמים.SRHeb 64.1

הקוסמים לא הצליחו לייצור כינים כמו שעשה משה. אלוהים לא אפשר שהקוסמים או המצרים יחשבו שהם מסוגלים להביא מגיפה שכזו. עכשיו כבר לא הייתה מחילה על חוסר- האמון של פרעה. אלוהים גרם גם לקוסמים להודות ש”דבר יהוה” הוא.SRHeb 64.2

אחרי הכינים נחתו על אדמת מצרים נחילים ענקיים של זבובים. אבל לא היו אלה הזבובים הבלתי-מזיקים שמציקים לנו בעונת השנה החמה. הזבובים שהפנה אלוהים למצרים היו ענקיים וארסיים. עקיצותיהם גרמו לכאב נוראי לבני האדם ולבעלי החיים. את עמו שלו הפריד אלוהים מהמצרים, ולכן אף זבוב אחד לא הופיע ביניהם. אחר-כך שלח הבורא לבקרם של המצרים מכה קשה, ובאותו הזמן הגן על הבהמות של בני ישראל - אף בעל חיים אחד לא מת בעדריהם. אחרי המכה הזאת הופיעו על עורם של בני האדם וחיות הבית מורסות קשות, והקוסמים המצרים נוגעו בהן גם הם. אחר-כך שלח אלוהים לארץ מצרים ברד, שהיה מעורבב באש ומלווה ברעם ובברק. זמנה של כל מכה היה ידוע ובושר מראש לכול, כדי שהופעתה לא תוסבר כהופעת משהו מיקרי. אלוהים הוכיח למצרים שהאדמה כולה נמצאת בשליטתו- שליטת האל החי והקיים, אלוהי העברים - שהברד, הרעם והסערה מצייתים לקולו. פרעה, המלך הגאוותן ששאל פעם, “מי יהוה אשר אשמע בקולו”, נאלץ עכשיו להכיר בו ולהודות, “חטאתי הפעם: יהוה, הצדיק, ואני ועמי, הרשעים”. הוא ביקש ממשה שיבקש עבורו מאלוהים לשים קץ לרעמים ולברקים הנוראיים.SRHeb 64.3

אז שלח הבורא למצרים מכה נוספת - את הארבה. פרעה החליט שטוב יותר להיחשף לסכנה הזאת מאשר לציית לאלוהים. הוא לא חש שום רגשות אשמה כשראה איך מתבצע בארצו הדין הנוראי של אלוהים. אחר-כך הפיל הבורא חושך על מצרים. לא רק האור נמנע מבני האדם - אפילו האוויר הפך להיות כבד, עד כדי כך שקשה היה לנשום. אבל במקום שבו התגוררו בני ישראל היה האוויר, כמו תמיד, צח ונעים, ובתי המגורים היו מלאים אור.SRHeb 64.4

עוד מכה נוראית אחת שלח אלוהים למצרים, והיא הייתה אכזרית הרבה יותר מקודמותיה. באותו זמן נותרו רק המלך וכוהני הדת בהתנגדותם לבקשתו של משה. בני העם המצרי רצו לאפשר לעברים לצאת מהארץ. משה הזהיר את פרעה ואת העם המצרי מפני המכה האחרונה ומתוצאותיה. באותו לילה, שנעשה הלילה הנורא ביותר למצרים וליל הישועה לבני העם הנבחר, נקבע הטקס החגיגי של פסח.SRHeb 64.5

פרעה ועמו עובד האלילים התקשו להסכים לדרישותיו של אלוהי השמים. במשך זמן רב סירב פרעה להיכנע לדרישה לשחרר את בני ישראל. בזמן המכות הנוראיות שפקדו את ארצו הוא הסכים לוותר על דברים מסוימים, אולם מיד לאחר סופה של המגפה או המכה הוא סירב לבצע את אשר הבטיח. כך נשלחו המכות אל מצרים בזו אחר זו, ופרעה לא היה מוותר יותר ממה שהיו עונשיו של אלוהים כופים עליו. פרעה התעקש והמשיך להתנגד לאל גם כשכל ארץ מצרים כבר הייתה הרוסה וחרבה.SRHeb 65.1

בכל פעם הזהירו משה ואהרון את פרעה לפני בוא המכה ופירטו בפניו את אופייה ואת תוצאותיה, שלהן יגרום סירובו לשחרר את עם העברים. וכל פעם הוא ראה שהאירועים מתרחשים בדיוק כפי שנאמר לו, ולמרות זאת - סירב לשחררם. תחילה הוא הרשה להם להקריב קורבנות לאלוהים שלהם על פני האדמה המצרית, וכשמצרים כולה הרגישה על בשרה את כוחו של הזעם האלוהי, הוא הרשה להם לצאת ממצרים, אבל הגביל זאת לגברים בלבד. אחרי שמצרים כבר כמעט נחרבה בארבה, הסכים פרעה לשחרר את הנשים ואת הילדים, ואת הבקר - להשאיר במצרים.SRHeb 65.2

או אז התריע משה בפני פרעה שמלאך אלוהים יהרוג את כל הבנים הבכורים מבני עמו. הייתה זו מכה נוראית וחמורה הרבה יותר מהמכות הקודמות לה, אבל זו הייתה כוונתה. המלך הגאה סירב לקבל את הדין וזעם. המצרים הביטו בבני ישראל, ראו באיזו קפדנות הם מתכוננים ללילה הנוראי ההוא, איך הם מסמנים את משקופי הדלתות והקורות בבתיהם, וצחקו בזלזול.SRHeb 65.3