התחלת הסערה

ביום השמיני התכסו השמים בעננים, רעמים והבזקי ברק גרמו פחד ואימה לכל האנשים ובעלי החיים. זרמי מים החלו להישפך מהעננים, ומפני ששום דבר כזה לא קרה אף לא פעם אחת בעבר, ליבותיהם של בני האדם התמלאו בפחד פראי. בעלי החיים שהחלו להשתגע מרוב החרדה התרוצצו ממקום למקום, צווחותיהם נשמעות כקינה על גורלם העצוב ועל הגורל הנורא של דור בני האדם. הסערה התחזקה יותר ויותר, עד שהמים החלו לזרום מהשמים כמו מפל ענק. כל הנהרות עלו על גדותיהם, והמים פרצו אל השפלות והבקעות. כל המעיינות נבקעו, והמים פרצו החוצה בכוח שאין לתארו, בעודם מרימים אבנים כבדות מעלה לגובה כמה מאות מטרים. האבנים נפלו לאדמה והשאירו עליה סימנים עמוקים.SRHeb 37.2

בפעם הראשונה בחייהם הביטו בני האדם בהרס כל מעשה ידיהם. כל המבנים הנהדרים שלהם, גנים וחורשות יפיפיים שבהם העמידו את אליליהם - כל זה היה הרוס, ושברים היו פזורים בכל מקום. כך גם המזבחים שעליהם הקריבו בני אדם לאלילים שלהם, שנמצאו בחורשות. זעמו של אלוהים ניתץ את האלילים ואת המזבחים השנואים האלה, והרעיד את ליבות האנשים מכוחו של הבורא, שברא את השמים ואת הארץ. רק אז הבינו בני האדם שכל ההקרבות הנוראיות ומנוולות שלהם יגרמו להשמדתם. רק הם היו אשמים בכך.SRHeb 37.3

הסערה התחזקה יותר ויותר, שאונה התערבב בצווחות הבלתי-פוסקות של בני אדם שזלזלו באלוהים ובחוקיו. עצים, מבנים, אבנים, סלעים ואדמה - הכול הושלך והוטח לכל עבר. אין לתאר את הפחד והאימה שחשו בני האדם ובעלי החיים גם יחד. אפילו השטן, שנמצא שם בסערה הגוברת, נגד רצונו, החל לחשוש לחייו. הוא שמח כשיכול היה לשלוט בבני האדם, להכריח אותם לעשות עוד ועוד מעשי נבלה, להרחיב את המרד באלוהים. עכשיו הוא קילל את הבורא והאשים אותו באכזריות ובחוסר צדק. מספר רב של אנשים גידפו את אלוהים, כמו שעשה השטן, ואם רק היה באפשרותם לבצע את תוכנית המרד שלהם, הם היו מסלקים את הבורא מכס מלכותו הצודק.SRHeb 37.4

בזמן שרבים קיללו את בוראם, אנשים אחרים מוטרפים מאימה הושיטו את ידיהם לעבר התיבה, התחננו וביקשו להתיר להם להיכנס פנימה. אבל זה היה בלתי- אפשרי. אלוהים בעצמו סגר את הדלת, הכניסה היחידה לתיבה, נעל שם את נוח ואת משפחתו, ואת כל הרשעים השאיר מחוצה לה. כעת רק אלוהים יכול לפתוח את הדלת. להתחרט ולירוא את אלוהים היה מאוחר מדי. בני האדם היו מוכרחים להודות שקיים אלוהים חי וחזק, שאותו הם דחו ובו זלזלו, ושאליו הם קראו עכשיו בפחד. אבל אוזניו היו אטומות לצעקותיהם. היו כאלה שניסו לחדור לתיבה בכוח, אבל המבנה היציב החזיק מעמד בפני כל ניסיונותיהם. אחרים נתפסו בשולי התיבה, אבל נסחפו בגלים הסוערים או שחבטות עץ או אבן גרמו להם להרפות מאחיזתם.SRHeb 37.5

כל אלה שלא האמינו לאזהרותיו של נוח וצחקו על המבשר האמיתי של הצדק, לא יכלו עכשיו להתחרט על שהיו חסרי אמונה. התיבה הטלטלה מצד אל צד, אבנים ענקיות נפלו עליה, בעלי החיים שבתוכה ביטאו את פחדם הנוראי בצווחות, אבל למרות כל המתרחש בחוץ - למרות המים הזורמים, העצים שעפו מצד אל צד והאבנים שהתגלגלו לכל עבר כמוהם - המשיכה הספינה לשוט בבטחה. המלאכים שהיו חזקים מהגלים הסוערים, הובילו אותה והגנו עליה מפני כל נזק. כל רגע במהלך הסערה הנוראית, שנמשכה ארבעים יום וארבעים לילה, נדמה היה לנמצאים בתוכה לפלא המבטא את הכוח האלוהי הגדול.SRHeb 38.1

בעלי החיים שנותרו אל מול פני הסערה, פנו אל בני האדם וזעקו אליהם לעזרה. אנשים קשרו את עצמם ואת ילדיהם אל החיות החזקות, כיוון שידעו שבעל חיים ייאבק על חייו ויעשה הכול כדי להציל את עצמו, בכלל זה למצוא את המקומות הגבוהים ביותר ולטפס אליהם כדי להינצל ממי הסערה. הסערה לא נחלשה, אף לא במקצת. להפך, המים המשיכו לזרום עוד ועוד, במהירות רבה יותר מאשר קודם לכן. אנשים אחרים כבלו את עצמם לעצים הגדולים שצמחו על הגבעות הרמות ביותר, אבל זרמי המים עקרו את העצים האלה על שורשיהם והשליכו אותם לאוויר בכוח שאין לתארו. היה נראה כאילו דוד ענקי רותח, שבתוכו מתערבבים מים, אבנים, עצים ואדמה. בני אדם ובעלי חיים שניסו להציל את חייהם נלחמו בכול כוחם על כל שטח אדמה צר במקומות הגבוהים ביותר, עד שהמים הסוערים סחפו אותם. לבסוף הגיעו מי המבול וכיסו גם את המקומות הגבוהים ביותר על פני האדמה - וכל בני האדם והחיות שנשארו בחיים נשמדו במעמקים...SRHeb 38.2

נוח ומשפחתו הביטו בלהיטות במים שהחלו לרדת. כולם רצו כל-כך לשוב ולדרוך על פני האדמה. פעמים אחדות שלח נוח החוצה את העורב, שעזב את התיבה ואחר-כך שב אליה. כיוון שלא קיבל את המידע הרצוי שלח נוח יונה, אך גם היא חזרה אל התיבה כיוון שלא הצליחה למצוא מקום קינון. כעבור שבעה ימים שלח נוח שוב את היונה, וכשחזרה, אוחזת במקורה עלה של זית, כל בני המשפחה, שמונה אנשים שהיו נעולים בתוך התיבה במשך זמן כה רב, שמחו עד מאוד.SRHeb 38.3

שוב ירד מלאך משמים ופתח את דלת התיבה. נוח הצליח לפרק את הגג, אבל לא לפתוח את הדלת שאותה נעל אלוהים עצמו. דרך המלאך שפתח את הדלת, אמר אלוהים לנוח ולמשפחתו לצאת מהתיבה ולהוציא מתוכה את כל בעלי חיים.SRHeb 38.4