ימים של סכנה

אותם ימים היו כרוכים בסכנה לכנסייתו של ישוע. מעטים היו נושאי דגל האמת. עדי האמת לא נעלמו לגמרי, אך לפעמים היה נדמה כי התעתוע והאמונה המזויפת גברו על האמונה האמיתית. הבשורה המקורית אבדה בין צורות הדת החדשות אשר התרבו מיום ליום, והעם נשא בעול שהטילו עליו עושקים חסרי-רחמים.SRHeb 182.2

אנשי הקהילה היו משוכנעים בכך שהאפיפיור מתווך בינם לבין האל וכן בכך שביכולתם לכפר על חטאיהם באמצעות מעשים מוטלים בספק. צליינות למקומות הרחוקים, עונש חמור על החוזר בתשובה, השתחוות לשרידי הקדושים, הקמת מקדשים ומזבחים, תשלומים של סכומים גבוהים לכנסייה - כל אלה נדרשו על מנת לשכך את חרונו של אלוהים או לקנות את חסדו, כאילו דומה אלוהים לבני אנוש המתרגזים על דברים פעוטים וניתנים לפיתוי במתנות ולאכזריות שבהענשת החוטאים.SRHeb 182.3

במהלך המאות הבאות לא חדלו להתרבות דוקטרינות השקר אשר נטבעו ברומא. עוד טרם שלטון האפיפיורות זכו רעיונות אחדים של הפילוסופים הפגאניים בתשומת ליבם של הנוצרים וכך מצאו את דרכם לתוך הכנסייה. רבים שחשבו עצמם למומרים המשיכו ונאחזו בעיקרי האמונה הפגאנית ולא רק המשיכו לעבוד אותה, אלא גם התאמצו לכפות אותה על אחרים, כביכול אמצעי להפצת הנצרות בקרב עובדי האלילים. כתוצאה מכך, חדרו לדת הנוצרית אשליות והולכות שולל חמורות, שהמרכזיות ביניהן הן ההבטחה לאלמותיות של האדם ושמירת המודעות גם לאחר מוות. העקרונות הללו שימשו בסיס להצבת פולחן התפילה לקדושים ‘’מליצי היושר’‘ ולבתולה הקדושה. מכאן גם מקורה של הכפירה המלמדת על אודות הייסורים הנצחיים המחכים לחוטא שלא יביע חרטה, אשר מצאה קרקע פורייה בדוקטרינות של אפיפיורות.SRHeb 182.4

כך נסללה הדרך לאימוץ שקר פגאני נוסף - רעיון הגיהינום, מקום הטיהור, אשר בעזרתו הטילה הכנסייה הרומית אימה על ההמונים התמימים והמאמינים באמונות טפלות. הכפירה הזו מצהירה על קיומו של מקום העינויים, שבו נופלות הנפשות אשר אינן מקוללות לנצח, ולאחר קבלת עונש מסוים על חטאיהן, בהיותן ‘’מטוהרות’’, הן עולות השמימה.SRHeb 183.1

הכנסייה הרומית נזקקה לעוד רכיב אחד כדי שתוכל לנצל את פחדם וחטאיהם של חסידיה. לשם כך המציאו תיאוריה מסוימת על אודות שטרי מחילה. מחילה מלאה מחטאי העבר, ההווה והעתיד ואף פטור מעונש ומייסורי הגיהינום הובטחו לכל המתגייסים למלחמות שניהל האפיפיור למען הרחבת אזורי שליטתו או השמדה של אלה אשר העזו להכחיש את עליונותו הרוחנית. לימדו את האנשים התמימים כי באמצעות תשלום עבור שטר מחילה, הם יכולים להיטהר מחטאיהם וכן לגאול את ידידיהם המתים מייסורים באש הגיהינום. הכנסייה הרומית גדשה את כספותיה בכספי דמים שנאספו בדרך הנלוזה והרשעה הזו, והמכונים ‘’נציגיו’‘ של “ההוא” אשר לא מצא מקום להניח בו את ראשו, היו שקועים במותרות ובחטא.SRHeb 183.2

הצו המקראי על סעודת האדון, שעליו אנו קוראים בספר הקודש, הוחלף בקיום הטקס הפגאני הנקרא ‘’מיסה’’. תוך כדי הצגה חסרת היגיון, הכמרים הקתוליים העמידו פנים כי הם הופכים לחם ויין לבשרו ולדמו של המשיח, ולא רק כדימוי. בחוצפה נועזת הם הצהירו בגלוי כי הם מסוגלים ‘’לברוא את הבורא’’. כל אנשי הקהילה הנוצרית הוכרחו להצהיר אמונים לכפירה האיומה הזו המשפילה את השמים. לאלה אשר סירבו לעשות כפי הנדרש חיכה עמוד השריפה.SRHeb 183.3

השמש אשר האירה מעל הכנסייה הקתולית הטילה צל של אי-מוסריות מעל שאר העולם. לא רק העם היה נבער לגבי תוכנם של ספרי הקודש, אלא שגם רבים מן הכמרים לא היו מומחים בעניין. בדומה לפרושים של ימי ישוע, בני חסותו של אפיפיור שנאו את האור שבא להקרין על פשעיהם. בחילול חוק אלוהים, אשר שימש לאורך אלפי שנים כתקן הצדק המוחלט, הם קיבלו סמכויות בלתי-מוגבלות ודבר לא היה יכול לשים סייג לחטאיהם. סביב הכנסייה הקתולית צמחו הונאה, תאוות בצע והפקרות. אנשים לא נרתעו משום פשע, בתנאי שזה יביא להם עושר או מעמד. בתיהם של אפיפיורים וכמרים שנועדו להיות משכן לרוח ולצדק החליפו מקומם עם משכני ההוללות וחטא. כמה מן האפיפיורים, תוך כדי שירותם בראש הכנסייה, נמצאו אשמים בפשעים כה מזעזעים עד שהרשות החילונית עשתה כל שביכולתה בכדי לנדות מהכנסייה את המפלצות השפלות הללו, ששלטונן היה בלתי-נסבל. במשך כמה מאות שנים לא הייתה שום התקדמות בתרבות, בידע ובאומנות. שיתוק אינטלקטואלי ומוסרי אחז בנצרות של אותם הימים.SRHeb 183.4